אתמול שקעתי בעצבות איומה ישנתי קרוב ל11 שעות בניסיון לשכוח מהמציאות הנוכחית

התעוררתי לבוקר עמוס, כל החוויות היו מטויחות לי בהודעות ובמיילים שלא רציתי בכלל לקרוא

הפחד מלהיות מי שאני חלחל עוד מהלילה והפתיע גם כשהופיע הבוקר.

אז היה לי נמאס.

הגעתי לוחמנית אל המשרד וכל מה שרציתי שיקרה קרה- החתרנית הראשית חזרה לה למקומה ואני קיבלתי צוהר אל התחלה חדשה.

חוסר האמון שלי במציאות קיים כל הזמן, ממתינה לרגע בו כל הדלתות יסגרו שוב ואאלץ לדפוק חזק יותר שיפתחו

ואולי קצת נמאס לי, נמאס לי מכל הPASSIV AGRESSIV שבחיי, נמאס לי להלחם כדי להצדיק את מי שאני נמאס לי להגיע למצבי הקיצון האלה שבהם אין ברירה.

ואני תוהה מה עוד אני צריכה לעשות כדי להכין את הקרקע הזו לבריאה יותר? עשיתי הכל.

התנזרתי מגברים ומנשים, כל הצעה אופציונאלית לדייט נדחתה על הסף, גם את מי שכבר הכנסתי והיה מאוחר מדי להגיד לא השארתי במצב הקפאה עד לכשהמציאות תתאזן

ברור לי שכשאני מטפחת לעצמי קשרים אינטימיים אני פחות בפוקוס כי אני אוהבת לאהוב להרגיש ולהתרגש, וזה מוציא את הכל מפרופורציות.

אבל מה עוד?

כמה כבר אפשר לסדר את הדירה לנקות לכסות ולשלם חשבונות.

כמה עוד אפשר לצאת ב5 בבוקר לריצה כאשר בצהריים בהתעפצות חשאית הבוס שלי מחליט להכאיב לי במקומות שאנשים נורמטיביים לא נכנסים לשם בטח שלא בעבודה ואם מישהו כאן תוהה מה הקשר בין הריצה ולריסוק הנפש היומי בעבודה, אז כחלק מהרעיון של להיות בריאה יותר הבנתי שכשאני עושה ספורט בבוקר הביטחון שלי טוב יותר במהלך היום. אבל זה עדיין לא עובד!

אז כן הכתובת על הקיר- אני צריכה למצוא מקום עבודה נורמאלי.

אבל אני לא רוצה כי זה בדיוק הקיצון ואני חושבת שסיימתי עם אג'נדת הלקום וללכת לפני 4 שנים אבל באמת שאני לא מוצאת מפלט אחר לזה

וזה שוב מעברים וזה נראה שאין באמת מקום שבו יהיה לי טוב, זה נראה לי במשקפיים אחרות שאני עדיין ממשיכה לברוח מהחיים אז אני נשארת כדי להוכיח לכל מי שחושב שאני בורחת שאני לא.

אני לא רואה התקדמות משמעותית במצב שלי מלבד הרעיון שאולי עכשיו קצת יותר נוח לי בעובר ושב.

לפעמים אני משווה את הנוכחות שלי במקום הזה כמו זיון חד פעמי עם האקס, טוב ומיותר לכל הדעות בייחוד עם הרגשות המעורבים שנראה שנשארו שם לנצח.

אז לא שכבתי עם האקס (עדיין בתקווה שלעולם לא) אבל אני נותנת לאנשים אחרים לדפוק אותי מנטאלית. אני מלאה בכל השיט שלהם בתוכי עד שיום אחד אני אגדל אומץ ואעשה לכולם פיסטינג (ברח לי, סליחה)

אם היו לי האמצעים הייתי בורחת לחיים אחרים בזהות אחרת ואולי זו המטרה שאני מקדשת כי חייבת להיות סיבה מספיק טובה להשאר כאן, לפחות לעת עתה.

אגב- אני חושבת שקרוב לכמה שנים מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן בכזו בהירות

והנה אני גרסאת 2017