בשמלה לבנה ארוכה היא מתעוררת אל מקום אחר
יחפה, חסרת כל היא מתפקחת באיטיות
היא כמעט ולא רואה לאן פניה מועדות
נמשכת אל השביל בכל מאודה
היא הולכת למקום שאי אפשר לחזור ממנו אחורה
זו הפעם הראשונה שהדרך חזרה איננה אפשרית כלל
בכל פסיעה קדימה השביל מתארך, נשימות ארוכות ננשפות
העור שלה מלבין
בהתחלה התשוקה איתנה אל מול כל הרגשות הקיימים, מניעה אותה קדימה בלהט
היא מרגישה את החום מתפשט מחזהה אל מרכז הגוף במהירות קבועה, הוא נמצא בכל חלק
עינייה בוערות קדימה
מאירה את הדרך היא התשוקה שבוקעת ממנה לכל עבר
האוויר מתנגד אליה, רוח שחוזרת במעגלים מקיפה את כולה
האש הזאת לא מוכנה עדיין לצאת החוצה
היעד רחוק במסע הזה
אבל היא הולכת, שיכורה ומכורה לתחושה שהיא מתקרבת
היא יודעת שהיא מתקרבת אל השיא
נינוחה היא פוסעת באטיות קדימה
האש הופכת לאוויר והאוויר מלווה אותה בכיוון אחיד
פוסעות יחד אל השביל- האבנים נאלמות דום.
פרוסות משורטטות להן מראש
השביל איננו מתארך והאופק אולי, מתקרב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
