אתמול להופעה של אלטון לבשתי את השמלה שאני הכי אוהבת, זו עם הצבע שהכי מחמיא לי.

אתמול כשהלב שלי נשבר לרסיסים בפעם הראשונה מזה זמן רב לא הבנתי כלום.

סוף סוף הבועה הענקית התנפצה לי בפרצוף כמו להגיע מקום אחרון

כאב לי כל כך שהרגשתי שבעוד רגע הדמעות יהפכו לדם והלב שלי ינשור לי מהפה ואני אתבוסס בתחושה הנוראית הזו עד שלא ישאר ממני כלום.

כל מה שחשבתי על עצמי עד לאותו הרגע לא עזר, כל המנטרות והחיזוקים נותרו מאחור.

הלב שלי.. כאב כל כך שרציתי לצרוח שמישהו יעזור לי בבקשה עכשיו.

שמישהו ילחץ על כפתור כזה שיחזיר את הכל לטוב.

הבטתי בו, התחננתי שיפסיק.

אבל הוא לא הפסיק העצב שלו והעצב שלי הציפו את הרכב שלי בדמעות של שנינו והלב שלי כבר הפסיק לפעום.

אם אני אי פעם אצא מזה, אז אני יכולה הכל.

-

נ.ב- ההופעה הייתה מדהימה.