קוד ראשון נזרק לחלל האוויר בעוצמה מתלהמת
אנחנו נדחפים אחורה מהדף מהמכה המילולית שנכתבה כאן .
בלה, בסלואומושן אופייני מתנערת ממקומה בעצבנות.
מטיחה על השולחן את עיתון הבוקר בעודו יושב, משולב רגליים ולוגם לגימה קצרה בחיוך עוקצני.
"אתה לא מסוגל להבין?!"
הוא מצקק בלשונו ומפזר מילה או שתיים שתרגע.
"אתה לא רואה שאני אישה עצובה? מדוע אתה כולא אותי כאן?!"
"את תישארי כאן לכל חייך את שלי.
בואי נשאיר את הפסיכולוגיה בצד ונקבל את העובדות- אני לא אשתנה ואת תשארי כאן.
עכשיו הניחי לי לצאת לעבודה בנחת ולנסות לשכוח את השיחה הזו"
בלה, אישה צעירה .
יפה כמו נשים מהאגדות וקטנה כמו לכלוכית.
לבושה בשמלת הבית הישנה שקיבלה ביד שניה מאחותה היא קושרת שיערה ברישול.
מיואשת שהיא חיה בעולם הזה, שהייתה רוצה להיות זמרת או אולי פסלת- נישאה לאיש הכי עשיר במחוז ונועדה להיות אשת איש מבוסס.
מלאת חלומות שהשאירה תחת הכרית בבית הוריה, היא מייצרת קמטים לעתיד לבוא במרירות מיוחדת, כזו שמלאת אשמה על כך שהעיזה להתלונן על "מר גורלה".
הוא יוצא מהבית ובלה נכנסת לחדר השינה של שניהם.
מנסחת מילותיה האחרונות במכתביה שקנה לה בדיוק לפני חודש, ביום הולדתה.
מתארת לו כל שהרגישה, שידעה שלעולם לא תצליח לאהוב אותו.
שהוא איש מריר וחסר בטחון כמעט כמוהה.
שהוא כל מה שלא איחלה לעצמה אף פעם.
היא מספרת לו כיצד חלמה להרעיל אותו מדי יום כשחזר מהעבודה.
פעמים אף הצליחה לגרום לו לחלות מעט בבטן אבל הבינה שזו טעות, מיד לאחר מכן כמו אישה טובה ורחמנית טיפלה בו במסירות פחדנית וכנועה.
היא ממשיכה וכותבת על הפעמים כשראתה גברים צעירים כמוהה עם חזות שובבה ודמיינה כיצד שכבה עמם בפרהסיה, לעיני כל מוכיחה לעולם שהיא אישה משוחררת.
לפעמים דמיינה אותם במיטתה מספרת לעצמה סיפור על גבר רומנטי שכותב לה שירים ועושה בה אהבה מדי לילה לאור נרות
היא כתבה לו על תחושת התסכול שהציפה אותה מיד בתום החלום הקצר ועל הפעמים שאפילו פרצה בבכי.
מודה לעצמה על האומץ שנכנס בה כשהצליחה להעלות את כל סודותיה על הכתב.
מחתה דמעה אחרונה ועמדה מול הראי כשקנה האקדח של אביה מוצמד לראשה.
"מילים אחרונות בלה" הפצירה בעצמה כשהיא מדמיינת שהיא נידונה למוות מול קהל מקווים.
"השמיעו את השיר בבקשה"
היא מדליקה את הפטיפון ומכוונת את התקליט לאלבום הכי עצוב ששמעה מימיה.
"אני רוצה להודות, אני זונה של חלומות, אני שוכבת איתם מדי לילה עושה בהם שפטים ובבקרים אני חותכת אותם בסכין החדה ביותר.
אני כלבה של מציאות, אני נותנת לה לדפוק אותי חזק עד דם.
אני אישה של שקרים ועלבונות.
ואני עומדת כאן למשפט על רצח.
אני הרוצחת של אלברט.
ואני לא מצטערת"
יריית הפתיחה נשלחה, ובלה נפלה בחוזקה על רצפת הפרקט של חדר השינה.
עירומה מתחת לשמלת הבית של אחותה, מדממת ומפרפרת לדקות ארוכות.
סופ"ש מלא בהשראה היה לי, כנראה שאני חוזרת לעצמי.
Alle
בבלוג זה
בכל הבלוגים
