אז אמא שלי התקשרה אליי לפני חצי שעה לומר לי שנקבע לי תור לניתוח. זה הולך לקרות ב26.8, יום אחד לפני תחילת השנה האחרונה שלי. כשהשיחה הסתיימה התחלתי לבכות. אני לא יודעת למה כי בסופו של דבר זה בא לטובתי- אני הולכת לסיים עם זה. אבל כל הקטע שאני מפספסת את היום הראשון של הלימודים, ואז איזה שבוע מההתחלה. לדעתי הימים הראשונים של הלימודים הכי חשובים- מכירים את המורים החדשים (שכרגע יש לי רק אחת) ונכנסים לעניינים של מה יקרה השנה עם החומר החדש לבגרויות... אני לא רוצה לפספס את זה, כמו גם את כל החוויה של הימים הראשונים.
אני ממש ממש ממש ממש רוצה ללכת לימודים לפחות ביום השני של הלימודים (ואני מקווה שאני אוכל לשבת, הניתוח קורה בעצם הזנב) ואחרי קצת שיחה עם עצמי הגעתי להחלטה שאני אהיה מאוד אופטימית לגבי זה ואני אהיה בימודים בימים הראשונים שלו, ויהי מה!
אני אעבור את הניתוח, אני אהיה יומיים- שלוש בבית ואז אחזור ללימודים. אני יודעת שאני יכולה ואני יודעת שזה יקרה. הכל יהיה בסדר בסופו של דבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just A Little One
