יש שפה בעולם שלא כולם מבינים, ולמעשה בודדים מאוד האנשים שעשויים להבין אותה. היא לא שפה שמלמדים בבית או בבית ספר או במדינה כלשהי, היא שפה שנולדים איתה. היא שפה שעם השנים לומדים להכיר. היא שפה קשה, לפעמים היא לא ברורה אך בכל זאת רוצה להיחשף בפנינו, להאיר את עינינו לראות בקיומה הנצחי והמשמעותי פן נפספס. מי שנולד עם השפה הזו, לא יכול לפספס. היא תהיה בכל מקום, תמשוך אותך מכל השפות הנורמליות כדי שתדבר גם בשפה הזו, ואם לא יהיה לך זמן לזה, אם תשקע יותר מדי בחיי היום יום עם השגרה הנורמלית, האנשים הנורמלים, המסגרות השונות, המחויבויות, היא תמיד תבוא להזכיר לך שהיא שם. והיא לא מתכוונת לתת שיתעלמו ממנה.

לפעמים היא אומרת לעצור הכל ולחשוב, פשוט לחשוב על דברים. לרוב החשיבה הזו מתבצעת מחוץ לתמונת החיים. אתה כאילו יושב מבחוץ ומתבונן ולכמה רגעים אין שום קשר בינך לבין כל מה שקורה פה. אתה כל כך מעל זה, כל כך לא... חלק. אפילו שאתה מנסה בכל כוחך כן להיות ולנצל את שהותך בעולם.

כאשר יש לך בעיה, לעיתים היא נפתרת בצורה הרגילה ביותר, בצורה שבה בני אדם פותרים בעיות, אך לעיתים אתה צריך מישהו שיבין, באמת ובתמים יבין את השפה שבה אתה דבר, כדי לעזור לך. מסובך למצוא מישהו כזה, לרוב אתה תרגיש לבד עקב כך.

השפה הזו היא מתנה ובאותה העת קללה, תלוי איך לומדים לחיות איתה.

יש כמה אנשים בעולם שאני חושבת שנולדו לדבר בשפה הזו.

Holan wholestorm הבלוגר- כי יש לו ידע על שכבות שונות של החיים. הוא פשוט יודע דברים, ולא מדובר בידע מסוג הלימודים והנתונים היבשים. הוא בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד. הוא מעל האנשים, מעל העולם, וכנראה זה מה שגורם לו לא להרגיש חלק ממנו לפעמים גם אם פיזית הוא כן. הוא קורא פה אז הוא מוזמן לתקן אותי...

Itai diaz- פעם נתקלתי בבלוג שלו, אבל זה לא רלוונטי כי כרגע אין לי מושג אם הוא עדיין קיים. פגשתי אותו אולי פעמיים בחיים באירועים הגותיים של תל אביב, האיכותיים שבהם. הוא בחור עמוק גם כן, אין לי מושג יותר מדי על מה שעבר בחיים, למיטב הבנתי לא משהו דרמתי במיוחד אבל החלפת מילים איתו גרמה לי להרגיש שיש עם מי לדבר. לא סתם מישהו שמקשיב אלא גם מבין. חוץ מזה זו הרגשה שלי, כשמדובר בשפה הזו יש לפעמים אינטואיציה לדעת מי מדבר בה ומי לא גם בלי היכרות מעמיקה.

לצערי אנחנו לא ממש שומרים על קשר. אם אגיע לפיקניק האלטרנטיבי אני מקווה לראות אותו שם.

פאולו קואלו- כי הוא כתב בכמה ספרים את רוב הדברים שמתרחשים אצלי מבפנים, ואף הצליח להביא אותם לידי אופטימיות ומשהו חיובי מתוך האמת הכי פנימית. הכי נכונה. הוא תרגם את השפה לשפת בני אדם, הוסיף עלילה לדברים כה לא מוגדרים ומוסברים. הספרים שלו עשו לי בעת ובעונה אחת בלאגן שלם בראש וסדר מופתי ומושלם שמביא לידי אופוריה, שביעות רצון. לא נתקלתי בהשפעה דומה בשום ספר אחר. ציטטתי אותו המון.

על שמו כן הוא הבלוגר- לא כתב בבלוג שלו במשך כמעט שנה, אך התקופה בה עידכן אותו טרם פרחה מזכרוני. החשיבה שלו היא החשיבה הכי מעניינת שנתקלתי בה אי פעם. אנחנו לא דומים, לא חושבים באותה הצורה. משהו במוח שלו, או לפחות מה שחשף ממנו, גרם לי להעריץ אותו. חבל לי נורא שהוא הפסיק לכתוב הן בבלוג והן את הרומן שהתחיל ונתן לי לקרוא. אני לא בטוחה במאה אחוזים שהוא מדבר בשפה הזו, אבל ללא ספק שיש לו שפה אדירה משלו.

בינתיים זהו. אני מקווה למצוא אנשים נוספים אשר יצטרפו לרשימה הזו.