איש החופש נראה לי יפה תואר בהתחלה. זו הייתה הדלת שהכניסה אותי לעולמו, אשר בהתחלה נראה חסר תכלית לחלוטין. נדמה היה לי כי אין יותר בנאלי ממנו, שכן מעשיו בחיים אף לא הוגדרו מראש כפי שהוגדרו אצל רוב האנשים. כל שעשה, היה להיפגש עם בחורות, להנות עם בחורים, לשתות ולטוס לחו"ל. הוא טס הרבה. בצבא לא שירת, יותר מכך שלא היו לו החוויות, הסיפורים וההתמקצעות בתפקיד שם, לא היו לו גם סיבות למה לא התגייס. הוא פשוט לא. כשנשאל מהן תוכניותיו ענה כי מתכנן לגור במדינה כך וכך למשך שנה ואז גם ילמד את השפה. כאשר נשאל אם ישאר לגור במדינה הזו, או איזה מקצוע ירכוש לאחר לימודי השפה, כמה מפתיע-ענה כי אין לו מושג.

בפעם הראשונה בה ראיתי את איש החופש לא הרגשתי טוב עם זה. דמיוני תעתע בי לפני הפגישה, אצלי בראש דיברנו על נושאים עמוקים, התנשקנו, התחברנו כמו זוג יונים. אם הוא לבוש בצורה הזו, אין מצב שראשו פועל באופן נורמלי ומשעמם. בסוף בקושי דיברנו, אם זה קרה אז נושאי השיחה שאפו לרמת השכלה של יונה. פעם שמעתי ממישהו שיונים הן טיפשות.

הדבר היחיד שהתגשם מדימיונותיי הוא שהתנשקנו, אך בעניין המין הוא אוהב יותר לקבל מלתת. באותו היום בו הופנטתי על ידי יופיו והאלכוהול, לא היה אכפת לי לתת מבלי לקבל דבר בתמורה. ובאמת לא קיבלתי כלום. אבל נתתי, וזה היה בסדר. אוקיי, חוץ מזה שהרגשתי שבאותו לילה הייתי סתם עוד אחת בשביל איש החופש ושלא באמת נשמור על קשר. פראיירית.

עד היום נפגשנו עוד כמה פעמים. באף אחת מהן לא היה משהו מיני, סתם הסתובבנו בין חנויות הקניון של מרכז העיר. בפעם הלפני אחרונה באתי אליו שוב. הגדרתי מראש כי אין מרצוני להפוך את הפגישה הזו למשהו מיני, שכן הייתי עם יותר מדי בנים בצורה חסרת משמעות וזה נמאס עליי. לא סמכתי על איש החופש, אבל הייתי חייבת לעשות משהו באותו סוף שבוע ריקני. בנוסף הוא אמנם גבר אבל הגבר בעל החשק המיני הקטן ביותר מהגברים שנתקלתי בהם עד כה. 

נפגשנו. כל שעשינו היה לדבר, ולשתוק. זה לא היה דיבור חסר מעצורים, צחוק בלתי נשלט וצעקות. היה זה דיבור רגוע, כאילו אט אט שטנו בנהר שהזרם שלו נעים ונוח, מתאים לקצב האישי של כל אחד, ובמידה וירצה להגביר את הקצב הזה אז שום דבר לא יעמוד בפניו.

השתיקות לא היו מעיקות. הן התקבלו על שני הצדדים והרגישו נוחות. הרגישו כאילו דרך השתיקה למדנו יותר מכל מה שלימדו המילים האינסופיות.

גם אתמול נפגשתי עם איש החופש. גם אז דיברנו. יש לציין כי מפגישה לפגישה מראהו השתנה. בהתחלה היה יפה תואר, אחרי כן משהתגלה אופיו הפך פחות יפה, מדי פעם נראה נחמד, כעת רגיל. לא מיוחד. הרגל.

ואני הבנתי שאיתו אפשר לדבר וגם לשתוק, להופיע וגם להיעלם, להתקרב וגם לא לגעת, הכל חסר הגדרה כמו חייו המנותקים ממסלול חיי הנורמה. ובעצם, זה מה שחיפשתי. המחויבות הרגשית ולא השכלתנית. החופש, הניתוק מהמקובל והחיבור לרצון הבסיסי.

אחרי הכל, כן היה משהו מאוד שונה באיש החופש, משהו שבהתחלה נראה לי חסר תועלת לחלוטין וכעת מיוחד במינו.

הוא חופשי. חופשי באמת. ואני אשמח לקחת חלק מהדבר העצום הזה ולשלב אותו גם בחיי, בדרך שמתאימה לי. כי מה שווים החיים אם אתה לא נהנה מהקיום הכי פשוט ויומיומי ומחפש את הקרוב ולא הרחוק מדי. רוצה את המושג ולא את הבלתי מושג. פשוט חי.

אני מחבבת את איש החופש.