'לפעמים הייתי רוצה' זו התחלה צפויה מדי. 'אני רוצה' מתיימרת להיות משהו שאני רוצה תמידית, וזה לא לגמרי נכון. 'מעניין איך יהיה' כמעט קולעת, אבל זה לא רק העניין שבדבר אלא שילוב של עניין ורצון. הרצון לברוח.

לפעמים הייתי רוצה, מסיבות הסקרנות והרצון לברוח מעצמי, להיות מישהו אחר. להיכנס לתוך גוף של אדם שמח. אף אחד לא תמיד שמח , זה ידוע, אבל אחד כזה שיחסית סבבה לו בחיים. הייתי רוצה לדעת על מה הוא חושב, במיוחד כשהוא לבד. האם המוח שלו ריק, או שמא הוא חושב על העתיד הורוד  שכביכול מצפה לו? האם הוא חושב על השאיפות שלו ועל איך יצליח להגיע אליהן?

האם כיף לו לחיות?

זאת אומרת, הוא מפחד למות מסיבה מוצדקת של לאבד את מה שיש לו. הוא מרגיש שיש לו.

האם הוא אוהב?

את אמא ואבא שלו, את אחותו, את החברים שלו.

האם הוא סומך על אנשים מסוימים?

וממה הוא מפחד. עד כמה הוא מפחד. מתי.

יש לו אנרגיות חיוביות, יש לו הרצון לדבר, לשתף. יש לו מה להגיד.

החשק הזה, לשרוד. המטרה להישאר יפה ומסודר.

הוא מרגיש יותר מסתם בסדר. מרגיש טוב.

איך מרגישים כשמרגישים טוב?

כי יש לי שאיפות, אבל הן נראות מופרחות. אין לי מה לאבד, ואולי בגלל זה סכנת החיים לא מפחידה אותי. אני לא אוהבת אף אחד. אני לא סומכת על אף אחד. אין לי הרצון לדבר, לשתף. אין לי מה להגיד. כל הזמן יש לי מחסומי פה, דחף להתבטא אך חוסר במילים. לפעמים אני מגמגמת.

ממה אני לא מפחדת? אני מפחדת מכל דבר, ועם זאת משום דבר. כלום לא מזיז לי. שכחתי את ההרגשה הזו. הרגשה של... של טוב. אז איך לעזאזל מרגישים, כשמרגישים טוב?

נחמד לי לרחם על עצמי ולכתוב פוסטים דכאוניים. זה לא אומר שאני לא בסדר, אולי אלו רק הניסיונות להחיות את הגופה הזו. חסר לי רק לגדל פוני ולכסות איתו את עין שמאל.

מישהו רוצה להביא לי חיבוק?

שכחו מזה. יותר מתחשק לי להרביץ למישהו.