אז אולי אני באופוריה, אני מתחילה להיות אופטימית?
המחזור איחר להגיע ונורא נלחצתי, אחח כמה טוב שבאת בסופו של דבר.
אמנם אני לא זוכרת שקרה משהו יותר מדי עם סטוציאל,
אבל זו בדיוק הבעיה, שאני לא כ"כ זוכרת מה היה שם.
זוכרת שהוא היה מעליי, בשלב מסויים.
זוכרת שהירכיים שלו רעדו אבל זה היה כשישבתי עליו, כשהיינו על הברז.
יכול להיות שהוא גמר מקצת מזמוזים?
בחיים אני כבר לא אדע. בכל אופן נהניתי.
ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר רגועה
מחזור יקר שלי תודה שהגעת
דבר נוסף שהעיק עליי מעט, השירות הזה.
לא כ"כ יודעת איך אני אסיים אותו.
כי באמת כבר אין לי כוח להגיע,
אבל לפחות עכשיו אני יודעת שזה לא ממש משנה כמה זמן אני אעשה,
העניין של החודשים זה רק בשביל המענק,
כיוון שלרשום בקורות חיים אני יכולה לרשום שעשיתי שירות במקום ההוא.
לפחות הדברים האלו מאחוריי.
בתקווה לעתיד מתוק