קטע שרשמתי לפני כ"כ הרבה זמן, ואיכשהו עדיין אקטואלי. 

הבחור המושלם בשבילי : 
בחור כזה תמים, טוב כזה, שיש לו חכמה רחבה,

שיידע איך להתנהג בנימוס כשצריך, ולהתפרע כשצריך,

שידע לחבק ולתמוך כשעצוב וכששמח,

שיידע קצת תורה, ושיקיים מצוות כפי שיוכל, אבל לא תהיה בו כפייה דתית,

כזה שאני אוכל לבכות לו בטלפון והוא ידע בדיוק מה להגיד, שהשיחות בינינו יזרמו, ולא יהיו שתיקות מביכות,

שיאהב מוזיקה יפה, שירגיע אותי כשצריך כדי שלא אתחרט על מעשיי,

שיהיה מוכן להשתנות בשבילי, אבל שיהיה לו אופי חזק שלא באמת ישתנה,

שנאהב אחד את השני, ונוכל להיפגש לפחות פעם בשבוע,

שיהיה בעד מתנחלים, יתעניין ברפואה,

שיהיה מטופח, אבל לא יותר מדיי,

שיהיה לו ריח טוב, שיהיה שרירי לפחות קצת,

שיהיה יותר גדול ממני גם בגיל וגם בגודל, יותר רחב, יותר גבוה,

עם עדיפות לשיער בלונדיני, אבל זה לא באמת משנה,

שלא יהיו לו משקפיים כדי שאני לא אשב עליהם בטעות,

שלא ידע להבדיל בין מייקאפ לפודרה,

שיהיה עצמאי ולא תלותי,

שידע לשתות בלי להשתכר,

ועדיף שלא יעשן, אבל אם כן אז לפחות שיהיו סיגריות לא מסריחות במיוחד, ולא קבוע.

בקיצור שידע ללכת על דרך המלך, כפי שאומר הרמב"ם.