נמאס לי.
לא מסוגלת להכיל אנשים יותר.
אתמול מצאתי את עצמי חושבת על המכתב פרידה מהעולם הזה, וזה נראה לי יותר יותר מציאותי וממשי.
אני גם יודעת בדיוק איך לבצע את הפרידה. בעיר השנואה עליי בעולם, זו שמסמלת את כל החטאים והזוועות, שם באחד המגדלים הגבוהים.
רק צריכה לגייס עוד קצת אומץ.
אומץ לעשות משהו בשבילי סוףסוף, אחרי ששנים אני מרצה אחרים.
אני יודעת שלאמא שלי יכאב, אבל לאבא שלי זו תהיה הקלה, הבת הלא יוצלחית שלו תלך לעולמה, ותפסיק להוות מטרד, ודוגמה רעה לשאר הילדים שלו.
ליצחק ונבון יהיה קצת קשה בהתחלה אבל אחרי כמה שנים הם ישכחו שהייתה להם אחות. ובאשר לנעמה? היא תהיה בשוק
החברות שלי? לא יבינו איך הן לא צפו זאת קודם. אבל אף אחת לא באמת תתרסק
האנשים מהשירות? לא נראלי שיהיה להם אכפת יותר מדי, יבואו להלוויה אם תהיה כזו וימשיכו בחיים שלהם