יומן מסע

הווטסאפ הכיתתי:

יעל מהוועד: הורים יקרים!  אנחנו, זאת אומרת, הועד, גאים להזמין אתכם לטקס סיום השנה של הילדודסים שלנו! שמרו את התאריך XX/05/2014 ביומן!  והכי חשוב - אף מילה לילדים. הפתעה!! פרטים בהמשך.

שבועיים לפני האירוע:

יעל מהוועד: הורים יקרים, כפי שאמרנו, מתוכננת הפתעה מדהההההיימממההה לילדים! אנחנו נפתיע אותם בטיול השנתי בסיום המסלול, נגיע בחולצות לבנות ונעשה שמח!!!  הם נורא יתרגשו ויופתעו! יציאה מביה"ס: 14.45. חזרה משוערת: לילה.

[אני לעצמי: אוף, הוועד הזה... מה הם חושבים לעצמם? שאם הם משועממים ואין להם מה לעשות בחיים אז שכולם ככה? יום עבודה אני מפסידה על השטות המיותרת הזאת!]

יומיים לפני האירוע:

חלי של יואב: אני בכלל לא בטוחה שהילדים "יתרגשו ויופתעו" אם הם יראו אותנו. זה כבר לא הגיל בכלל. עוד לא מאוחר לשנות ולעשות משהו אחר. אנחנו צריכים לחשוב על הרצונות שלהם, לא על מה שמתחשק לנו.

רונית של סתיו: אני מסכימה עם חלי. נורא חבל שהוועד מתכנן דברים בלי לשתף את שאר ההורים.

[אני לעצמי: אוף ההורים האלו... מה הם חושבים לעצמם? יש וועד שטורח ועובד, הפוסטמות האלו לא עושות כלום, ובסוף עוד יש להם טענות. אני חייבת לומר משהו לטובת הוועד. אה, הנה, מישהו כבר כתב]

קרין ואבי של גאיה: חברים, בואו לא נפתח חזית עכשיו... הוועד תכנן משהו מאוד מיוחד ויפה, בואו נתאחד למען הילדים.

שלי של עמית (הבת): כל הכבוד לוועד שלנו שעמל וטורח!

voyager של הגור: יחי הוועד! long live the vaad!

ירון מהוועד: הורים יקרים, מאוד נשמח אם כולם יגיעו, אבל לא מכריחים. מי שיגיע- יהנה.

רונית של סתיו: כולנו מאוד מעריכים את העבודה של הוועד ותמיד מודים לו. אבל מידי פעם יש ביקורות שגם להן יש מקום. הסתימת פיות הזו לא לעיניין...

חלי של יואב: אני מסכימה עם רונית. למה העליהום הזה? בסך הכל הבעתי את דעתי... נדמה לי שזה עדיין לגיטימי.

[אני לעצמי: לא סובלת את הטמבלית העורכת דינית הזאת...]

יום לפני האירוע:

ירון מהוועד: הורים יקרים, האירוע מבוטל עקב עומס חום בלתי צפוי. על אירוע חלופי תבוא הודעה בהמשך.

[אני לעצמי: יש! יש! יש אלוהים! אחר צהריים פנוי... אוי, האושר... מה אני אעשה בכל השפע הזה?]

שלי של עמית (הבת): אוי! ביש מזל! כל כך חיכינו...

מיכל של עמית (הבן): באסה!

[אני לעצמי: אני מסמסת לפנדה שנלך לסרט! רגע... הגיע עוד משהו...]

ירון מהוועד: חברים, קיבלנו אישור לצאת בכל זאת! כאמור, ניפגש בבית ספר ונצא ליעד במשותף. תביאו מים ונעליים נוחות.

[אני לעצמי: ללללללללאאאאאאאאאא!!!!!!!!! לא יכול להיות! ידעתי, אין אלוהים!!!!!!!!!!!!]

חלי של יואב: חבר'ה, זה לא לעיניין... אחרי שהודעתם על ביטול, אני כבר קבעתי פגישות. אי אפשר ככה.

שרון של עלמה: אני מסכימה עם חלי. מה זה הבלגן הזה?

קרין ואבי של גאיה: חברים, בואו נרגע כולם, למען הילדים המהממים שלנו. כולם יגיעו ויהיה מקסים.

תם, אך לא נשלם.

מה עשו הורים לפני עידן הווטסאפ והמייל?