למרות שאני טובעת בעבודה, אלרגיה, אימונים וטובות שאנשים רוצים שאעשה בשבילם, צצו לי רעיונות חדשים לספרים, אז החלטתי לחלוק אותם אתכם.
1. סיפורה של חבורת כלבי רחוב - ספר לילדים קוראים.
לא חושבת שיש לי מה להסביר בנושא.
2. האחיות.
סיפורן של ארבע אחיות שהתייתמו ומנסות להתמודד כלכלית עם המצב, כל אחת בדרכה. אני לא אחשוף יותר, כי אני לא סומכת על אף אחד (סורי, אבל זה המצב), אבל הסיפור הזה הוא בהשראת סיפור שאני כותבת עם חברה. אם היא קוראת פה, היא תדע על מה אני מדברת.
3. מבחן בעל זבוב/קריפיפסטות.
אז שמעתי על מקרה אמיתי שבו שתי ילדות בנות שתיים עשרה שמעו על איזו קריפיפסטה, לקחו אותה ברצינות וניסו לרצוח חברה. כן.
זה גרם לי לחשוב, האם בני נוער באמת כל כך מושפעים מכל דבר? האם אפשר לקחת כמה בני נוער, לשתול להם במוח מעשיה ולגרום להם להאמין בה, כמו מה שקרה בבעל זבוב על האי?
אז הרעיון הוא, קבוצת בני נוער שונים זה מזה, שכמובן אין ביניהם כל קשר, שלאחר שמשתילים להם רעיון על איזה יצור על טבעי (דרך האינטרנט, כמובן), שולחים אותם לאיזה... מקום. ודי גורמים להם להאמין שהיצור ההוא בא לרדוף אותם ורואים איך כל אחד מהם יתנהג בסיטואציה.
כן, זה אכזרי. אני לא יודעת אם הרעיון הזה יצא לפועל...
4. מישהו מגלה שהוא בעצם נחטף ע"י הוריו.
שמעתם פעם על הסיפורים האלה, של אנשים שמגלים שההורים שלהם הם לא ההורים הביולוגים שלהם? ואז הם מגלים שהם לא אומצו, אלא נחטפו מהוריהם הביולוגים ונמכרו להורים הנוכחיים שלהם?
אז מעניין אותי לנסות לראות מה יקרה אם אכתוב על מישהו שמגלה דבר כזה, ואיך זה ישפיע על הדינמיקה שלו עם בני משפחתו.
5. Retelling לחלילן מהמלין.
החלילן מהמלין היה בעיני סיפור מאוד מסתורי. בעיקר כי בגירסה שאני הכרתי בילדות, הילדים אף פעם לא חזרו הביתה בסוף הסיפור.
כשחשבתי על זה השבוע, צצו לי בראש כמה שאלות: איפה הם? מה החלילן עושה איתם? האם העיירה שלחה מישהו לחפש אותם? אולי הם שכחו מהם? האם נולדו עוד ילדים מאז? או שאולי התושבים בכלל קפאו בזמן? ומה היה הגיל שבו ילדים היו צעירים או מבוגרים מדי בשביל ללכת אחרי המנגינה שלו?
כנראה שאוכל רק לנחש... ואז לכתוב על זה!
6. שלגיה הופכת לערפד/זומבי.
מה?! היא מתה ואז קמה לתחיה. אנושית היא כבר לא תהיה!
7. תלמידי חטיבת ביניים נחשדים ברצח המורה השנואה ביותר בבית הספר.
אז... אני די אוספת חומרים לסדרת ספרי בילוש/מותחנים שאני רוצה לכתוב מתישהו. זה אחד הרעיונות שיש לי. כרגע יש לי אולי חמישה או שישה רעיונות, שאחד מהם הגיע מתוך חלום. אתם ממש לא רוצים לדעת מה עובר עליי בלילות...
זהו, זה הכל להפעם!
לא יודעת מתי אכנס לכאן שוב, לא יודעת מתי אפרסם כאן שוב, לא יודעת מתי יהיה שלום. יש לי הרבה עבודה! אני עורכת את הספר הראשון על טופז, כותבת את השני בטרילוגיה, מדי פעם עובדת על ספרים נוספים, וכל הזמן בודקת סקיצות לספר הילדים שלי, שנמצא בתהליכי הפקה, אז... כן, הבלוג הוא לא הדבר הכי חשוב לי כרגע.
אבל רק כדי שלא תלכו בלתי מסופקים (בהנחה שאתם אוהבים לקרוא את הבלוג שלי ואת הכתיבה שלי), אתן לכם טעימה קטנה מ"אסתר וענבר", בסצנה בה פלג מבקש מאסתר שעזור לו ללמוד לבחינה באנגלית, ושניה אחרי שהוא שומע את הראל קורא לה 'באני':
"למה הוא קרא לך באני?" פלג הרים גבה.
אסתר נתנה בו מבט עיקש. "ככה קראו לי ברחוב."
"מה, באני כמו באגס באני?" הוא פלט גיחוך.
"לא, באני כמו סתם באני! ובכלל קוראים לי אסתר! עכשיו אפשר לחזור לבחינה?!"
"טוב." פלג הרכין את ראשו כדי להביט בספר, אך מיד נשא אותו שוב, מבטו ערמומי. "רק... איך את מעדיפה, באני-אסתר או אסתר-באני?"
"לך לעזאזל!"
"לא מכיר את הדרך."
"אז תשיג GPS!" באני הטיחה את ספר האנגלית שלו בשולחן וקמה ממקומה.
פלג עקב אחריה בעיניו. "אמרת שתעזרי לי ללמוד לבחינה, שיקרת?"
אסתר היטתה את ראשה ועיניה נצצו כשחיוך ציני עלה על שפתיה. "אמרתי גם שתלך לעזאזל."
זהו. יאללה ביי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: