-כניסה לאווירה:

מכינה קפה, מדליקה סיגריה(מנייר גלגול מאולתר), מאזינה לשיר שבצורה ברורה להפליא נקרא "קפה וסיגריות", ואיך אפשר שלא... נר ריחני.-

ברגעים כאלו של הלילה זוחלות לראש הקטן והמעוות שלי מחשבות שאם הייתי חושבת אותן בשעות היום, כנראה הייתי מאוד מודאגת לגביי עצמי.

אלו הרגעים שבהם אני מסכימה לעצמי להתפרק לחלוטין, כי אני יודעת שאין שם אף אחד שיוכל להעיד.

אני מניחה שאני מאלו שנרדפים מאוד מהפחד שאנשים אחרים יגלו בהם חולשה. זאת אומרת, זה לא בא תחת פאראנויה שמישהו ישתמש במשהו שאני עלולה לומר או לעשות נגדי,

אלא מתוך הוכחה לעצמי שאם אף אחד לא ראה חוץ ממני, אז זה לא נכון. או נכון, אבל אף אחד לא יודע.

שזה די דומה, כעקרון.

אני חושבת שהגעתי למן מבוי סתום בחיים שלי כרגע. אני קופצת ממצב רוח למצב רוח, מגישה אחת לאחרת ובסך הכל מתקשה למצוא את עצמי בין כל הבלאגן שאני מרגישה.. או לא מרגישה... הבעיה עוד לא ברורה לי. אבל אני מניחה מראש שישנה בעיה כלשהי.

(הערה לעצמי: להפסיק לכתוב פוסטים תחת מצבי רוח שכנראה יחלפו כמו נזלת ביום קיץ חמים בבוקר שלמחרת.)

בוקר טוב, או לילה טוב...

העיקר שמשהו טוב.

עלמא.