סיפורים לדובי קוטב

בזמן האחרון, אני מרגישה בודדה. וידיד שלי גורם לזה להתגבר, הוא והחברה שלו, דביקים כמו מסטיק. אבל הוא מחפר על זה. אתם יודעים איך? כי הוא מספר לי סיפור;

אביר על סוס לבן, שממש עכשיו בדרך אליי מקצה העולם. זה לוקח זמן לחצות את העולם, 14 שנה, רק על סוס לבן. אבל האביר הזה לא מוותר, זה אביר עקשן (כמוני, לא?). הוא במרחק חצי שנה ממני, הוא תקוע בפקקים באיילון. בייחוד עם הסוס הלבן. אבל הוא יהיה מיוחד, לא כמו כל הנסיכים. הוא לא יילבש טייץ, כי ברצינות? זה מטריד, גם אני שונאת את זה. אני לא יודעת איך הוא יהיה, אבל הוא יהיה מיוחד, לא כמו כולם. הרי אדם שהולך עם הזרם לעולם לא יוכל לסבול אותי באמת. 
 ואותו ידיד אמר לי, שלמרות הפקקים, הוא מחכה שיגיע אליי. ואם תדרוס אותו משאית עם נהג שיכור? הסוס ייקפוץ עליה, והנסיך יימשיך בדרכו אליי, כי אני חשובה לו. 

יודעים מה? עזבו אותי מאביר על סוס לבן. מצידי רק מישהו בג'ינס וטישירט על אופניים.
נnאס לי להיות בודדה.
נמאס לי לשמוע את החברות שלי מדברות על אהבה וכמה הן מאוהבות. נמאס.
נמאס לי לצפות בשקיעה או בכוכבים לבד, בלי לספר לעוד מישהו כמה זה יפה. נמאס.
טוב נו. הוא עוד יגיע.









נכון?