1. יצאתי היום.

אחרי הרבה זמן עם החבר'ה הישנים.

אלה שאני מכיר אותם כבר כמה שנים.

ראשוני חבריי מאז השחרור.

ואלה שהיו מרכז חיי במשך חצי עשור.

מה נותר לי מהחבר'ה?

אחד הומו בארון,

עוד שניים שהם כיום זוג,

עוד שניים שכבר נשואים ועוד חודש יש להם ילד,

ועוד אחת שקופצת ממיטה למיטה וכרגע בנקודת הזמן הזאת לבד.

פעם מזמן היה מאוד כיף איתם.

היום, כמעט ולא נשאר דבר.

הארגון קשה, היציאות כמעט לא יוצאות לפועל.

היום, הגיע שיא חדש מבחינתי.

איחרתי בשעה,

כי פשוט לא היה לי כוח לצאת איתם.

אז עשיתי את החישוב שככל שאצא מאוחר יותר - אשאר שם פחות זמן.

אני לא אשקר - נהניתי.

איך עם זאת, עדיין אין לי כוח אליהם.

סנוב.

וכשישבנו סיפרתי להם על השותף שלי,

שאני הולך "להתגרש" ממנו אחרי 4 שנים.

2. השותף.

בלגניסט לא קטן.

עושה לי צרות כבר כמה חודשים.

מכיר אותו כבר עשור - ועכשיו נשבר לי.

חשבתי לעצמי, שאני מבין איך אין לו חברה.

ואז תהיתי מדוע לי אין.

כנראה כי אני לא טוב מספיק עם בנות.

אולי אפילו חרד.

טמבל.

חסר ביטחון.

3. הקטנה.

דיברתי איתה היום כמה דקות אחרי שהתעוררתי,

אחרי שדיברתי איתה אתמול כמה דקות לפני שהלכתי לישון.

היא אחד האנשים שהכי מתאמצים לשמור איתי על קשר.

לא מבין למה.

סנוב.

טמבל.

היא לא רוצה אותך.

אבל כן שומרת אותך קרוב.

כל כך קרוב.

מחר אני פוגש אותה.

4. יוצא מחר.

עם חבר'ה מהלימודים.

מצפה לזה בכיליון עיניים.

יש אנשים שמגדירים אותי בתור הבנאדם המצחיק ביותר שהם מכירים.

ג'וקר.

כוכב.

מה יהיה איתה בזמן היציאה?

מחר אדע.

מצפה לזה בכיליון עיניים.

למרות שיודע שלא יקרה דבר.

חסר ביטחון.

הייתה לי אפשרות לצאת איתה היום.

אבל העדפתי את חבריי הישנים.

טמבל.

5. קטנה 2.

לא מדברת איתי כבר שבוע.

הייתה אמורה להיפגש איתי שלשום.

לא יצא לפועל.

מאז מסננת אותי.

אדיוט.

מה אתה מתייחס אליה בכלל.

לא ברור.

טמבל.

ובזמן שאני כותב שורות אלה,

מקבל הודעה ממישהי מהלימודים.

6. אתגר חדש.

מכירה אותי מהלימודים.

בערך מהיום הראשון.

לומד איתה כמה וכמה מקצועות.

יש לה חבר.

האם אפשר לקרוא לזה בכלל אתגר?

האם ניתן בכלל לגרום לה להסתובב לכיווני?

לזרוק את כל מה שיש לה בשבילי?

כנראה שלא.

אך מצד שני מוצא את עצמי מדבר איתה לתוך הלילה.

ומצד שלישי זה על לימודים.

עיוור.

טמבל.

נאיבי.

7. קצת יהדות.

נר ראשון.

מאוכזב מישרא שלא שמו את זה עדיין בתור נושא חם.

מסמן שכתבתי על הנושא החם, למרות שזה עוד לא הנושא החם.

איך חנוכה לא נמצא אוטומטית בתור נושא חם?

מדהים אותי כל פעם מחדש שהיהדות כל כך טמונה בנו.

רולדין עפים על סופגניות.

מישהו יודע בכלל למה אוכלים סופגניות בחג?

הייתי פעם חזק בדת.

עד היום יש לי כיפה בחדר, כיפה ברכב, כיפה אצל ההורים.

זה לא טרנדי להיות דתי, לאכול כשר, להניח תפילין, לצום, להדליק נרות.

בשנה הראשונה שחיינו ביחד עוד הדלקתי נרות.

גם בשניה.

בשלישית פחות.

השנה עדיין לא.

ובכל זאת הפייסבוק שלי מלא בתמונות של אנשים שמדליקים נרות.

צעירים,

בגילי.

חוגגים את החג,

כאילו המכבים היו הסבא שלנו.

הישראלים הם לא יהודים.

היהדות שלנו היא לא דת.

היא מסורת.

מדהים.

כמה אנחנו חילוניים, ועדיין מאמינים.

אנחנו כבר לא דתיים באמת.

היהדות החילונית בארץ,

היא כמו הרפורמית בחו"ל.

ובכל זאת רפורמי נחשב קללה בארץ.

הדלקת נרות, אכילת סופגניות, תחפושות בפורים, מצות בפסח, מרתון אופניים ביום כיפור.

מסורת יפה.

ואני נשאר מאחור.

טמבל.

8. בליל.

בגוגל טרנסלייט מתורגמת המילה ל-mixture.

מעבר חזרה מתרגם את זה לתערובת.

מעבר לויקימילון

כי לאף אחד כבר אין מילון אמיתי בבית.

תערובת - 

1. שילוב של שני חומרים או יותר אשר שומרים על התכונות שלהם.

2. עירבוב של שני חומרים השונים זה מזה.

3. בלבול בין דברים או מושגים שונים.

4. אנשים שונים שהתערבבו זה עם זה.

מדהים כמה התרגום מתאים לחיי.

9. סיגריה וחצי.

זה אורך הזמן שכתבתי את המאמר הזה.

בגדול המון זמן.

עוד חצי סיגרייה להשלמת הסיכום.

או שאני מתהפך במיטה ולא מוצא דבר לכתוב.

או שאני כותב כאילו זה מאמר חיי.

10. פרס על כתיבה.

הישראלי האחרון שזכה בפוליצר - היה שאול פרידלנדר.

הוא כתב את הספר החשוב "גרמניה הנאצית והיהודים".

ספר שנכתב בשנת ב-1997.

פרס שניתן ב-2008.

אחריו הוא כתב חלק שני לספר.

חג שמח!

הזאב,

שכותב וכותב וכותב....

(ועדיין מאושר אגב)