הוא שכולנו יהודים.
חוץ מקיצון מאוד מאוד קטן.
ואני לא מדבר על הגדרה דתית.
אני מדבר על תרבות.
התרבות היהודית מושרשת בנו כל כך עמוק.
שאפילו האתאיסט הכי גמור - עושה ליל סדר.
ואם לא - הפסד שלו.
יש מספר ימים קדושים בתרבות היהודית\ישראלית שנוצרה פה -
ה' באייר הוא ה-"חילוני" שבהם.
י' בתשרי - הדתי.
היום הקדוש ביותר בדת היהודית - הוא היום החשוב ביותר בישראל.
עם כל ההתלהמות על כפייה דתית
(או בגלל או למרות)
לא תמצאו אף מסעדה פתוחה בערב יום כיפור.
אפילו AMPM סוגרים.
אפילו טיב טעם למיטב ידיעתי.
יום כיפור מבחינתי,
הוא היום הכי חשוב בלוח השנה זה שנים.
ואני אומר את זה מהצד התרבותי של העניין.
מגיל מאוד קטן אני זוכר את היום הקדוש הזה.
את הארוחה המפסקת הכה מוקדמת.
טקס חיתוך נייר הטואלט.
הדבקת סלוטייפ בכל המתגים בבית.
כיבוי אורות בחדרים.
הדלקת אורות בסלון.
לפעמים אף מזגן.
יום כיפור מבחינתי,
הוא היום הזה שקוראים כל החג.
לא עושים שיעורי בית.
יורדים עם כל הילדם בשכונה.
הולכים ברגל מדרום העיר עד הפילבוקס :)
וחוזרים.
סתם כי אפשר.
יום כיפור מבחינתי,
הוא אותו יום שגם כשאתה לא צם
(כי אתה עוד לא בן 13)
אתה עדיין מקיים את השבתון.
בפעם הראשונה שראיתי חבר מדליק אור בכיפור
הייתי בטוח שיפלו השמיים.
בפעם הראשונה שראיתי טלוויזיה אצל חברים
ניסיתי לברוח מהצג הדולק.
בפעם הראשונה שהדלקתי סיגריה בעצמי,
זה היה נראה לי מוזר.
יום כיפור מבחינתי,
זה היום היחיד שבו יש לי מחשבות על שליטה עליונה
אלוהות.
תקראו לזה צירוף מקרים מחריד,
תקראו לזה התערבות אלוהית,
אבל בפעם הראשונה שבה "לא צמתי בשביל אבא"
הוא נפטר חודש לאחר מכן.
אוי המצפון.
האם אצום השנה?
99% שלא.
האם אוכל ארוחה מפסקת עם המשפחה?
100% שכן.
אני לא דתי גדול,
אפילו אפיקורס,
אבל בבית הורי - אתנהג כהורי
ומחוצה לו - אתנהג ככל שאחפוץ.
אגיע לבית הורי
(שהפך לבית אימי)
אוכל ארוחה מפסקת,
אפילו אפשר לקרוא לזה -
אשחק את המשחק,
וכשאלך לחברי אשתה לי כוס קולה קרה,
אסתכל למעלה לשמיים,
ואגלה שהם לא נפלו.
אני לא דתי גדול,
אפילו אפיקורס,
אבל אצל חבריי - אתנהג כחבריי.
כי ככה חונכתי - על פלורליזם.
וכשלא אצום גם השנה,
אחשוב על אבי,
שאולי אולי אולי
נפטר בגללי.
למרות שאדע,
שכנראה שלא.
חתימה טובה!!!
הזאב, שמתנתק אט אט מהדת היהודית
אך מתחבר בחוזקה לתרבות היהודית.
sean_smi@hotmail.com
בבלוג זה
בכל הבלוגים
