כשאני כותבת את הסיפורים שלי,

לרוב אני כותבת על דברים שלא קרו ועל אנשים שלא התקיימו,

עם מרירות של רגשות אמיתיים.

ולעיתים,

אני כותבת משהו שהרגש בו נחווה כבר בעבר,

וקשה להתמודד עם מעמסת הרגשות הזאת.

אבל דבר לא משתווה לקושי

של לכתוב על דברים שכן קרו,

אנשים שכן קיימים והתקיימו,

כי הצריבה שמשאירים אנשים וחוויות ששוה לכתוב עליהם

היא כזאת שאין שווה לה.