זה לא ברור לי

למה עכשיו, אחרי שעברנו את ה"גרוע מכל"

אני פוחדת יותר מתמיד.

כבר ראיתי אותו שוב. בילינו ביחד ולא היה מביך. שכבנו.

למה אני חוששת לראות אותו שוב? מה הבעיה איתי?

לא משנה מה אני עושה או אומרת, אני מפשלת.

כמה שאני יותר מנסה להיות טובה בשבילו אני עושה ההפך.

ועכשיו ייתכן שישאר אצלי. אני לא יודעת מה מפחיד יותר, המצב הקיים או המצב הזה.

במקום להינות מהרגע אני חרדה על הזמן שנשאר - חמישה לילות מעולם לא נראו ארוכים יותר.