זה לא שהפסקתי לכתוב.
זה שהכל נאגר במחברת, גולמי. טהור.
חומר קיים, איכות לא נמדדת. אי אפשר להגיד עם היא טובה או לא, היא חד פעמית. אפשר להשתמש רק בהד שלה.
הינה אני עושה את זה עכשיו, תראו. בלי ידיים.
אני כותב כל הזמן, בראש. עם המחשבות שלי.
וסליחה דרך אגב, למקרה שאת קוראת את זה. אני הורס דברים לפעמיים.
זה לא שהפסקתי לכתוב. זה שהכל נהיה קטנוני, עסק באותם נושאים עם זווית דומה.
וסליחה. באמת סליחה. פשוט הייה לי הרגשה שהשיחות איתך רק מחזירות אותי לשם.
מסתבר שאני סתם דפוק.
אני צריך לכתוב שוב.
אני צריך שוב.
אני צריך.
שוב. אני.
נ.ב, אם קרה מיקרה ואת קוראת. שלחי לי מסר. מיאו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
