damit
יוצא לי הרבה פעמים שהראש שלי חושב באנגלית
זה בכלל לא קשור למה שרציתי לכתוב
רציתי כלתוב על זה שהיום כשחזרתי הביתה הצלחתי לקטר לאמא איזה 10 דק על החברות הנוכחיות שלי
הן שמות מחסום
לא יודעת מה קורה איתן אבל משהו נתקע כל פעם מחדש
זה כאילו אנחנו חברות רק בשביל ההסדר הזה שתוכלי להגיד שיש לך חברה
חצי ערב מצאתי את עצמי חורקת שיניים מרוב הכלום שהיה על השולחן בנינו
מרגישה שהן לא נשות שיח, לא נשות רוח
שלא מצאנו דרך לפתח שיחות מעל המינימום של מה עשית השבוע או איך הולך עם החבר או אירוע שהיית בו
משהו נתקע כשיושבים עם שתי הבנות האלה
אבל כשאני רק עם השלישית הכל מזה זורם, תמיד זרם בנינו
אין הרגשה טעונה
אין הרגשה מרוחקת
יש הרגשה של כיף של שמחה של רצון לטוב
אבל היא תוקעת את עצמה פעמים רבות ולא נותנת לעצמה להשתחרר ולעשות באמת מה שהיא רוצה
כמו ללכת איתי למסיבה בשבת בערב
או מתישהו בכלל
חבל
מצד שני חבל אומרים על מי שמת
חייבת לפענח את מה שקורה לי בחיים ברצינות
ובהמשך לכך
אני כבר הרבה זמן חושבת ללכת לטיפול פסיכולוגי כלשהו כדי לעבד את החיים שלי כי אני מרגישה שהם עוברים לידי ונגיד זה שני בקושי זוכרת דברים
נגיד תשאלו אותי מה עשיתי השבוע אני אגיד לכם שכלום
מקסימום אני אזכר שנסעתי לחינם לתל השומר וחזרתי לדירה אחרי זה
לא היו לי חוויות גדולות מידי
עכשיו כשאני ממש מתאמצת אני נזכרת שפגשתי את החניכים שלי ושגם אחרי זה ישבתי עם עדי כפרעליה ושאנחנו כל הזמן אומרות שאנחנו חייבות לבלות יותר זמן ביחד
אני אוהבת אותה היא מישהי שהייתי רוצה לשמור איתה על קשר אפילו סתם לשבת איתה לחכות לאוטובוס זה מושלם
בקיצור הבנתי עכשיו שהיא לא שיפוטית ודנדי כן
אני רוצה פעם הבאה להבין שהיא שיפוטית כשהיא עושה את זה ולעשות 2 דברים:
1. להגיד לעצמי שזה הדעה שלה ושאני יכולה להחזיק בדעה שלי ושהיא בסדר גמור ושזה לא מוזר או חריג אני חיה לפי מה שאני רוצה
2. להגיד לה שאיך שהיא אמרה את זה עכשיו היה נורא שיפוטי
הקטע הזה של להבין שמישהו מתנהג כלפיי לא בסדר אז זה לא בא לי במקום לוקח לזה זמן להיקלט אצלי,
לפעמים כמה דקות אחרי שזה קרה לפעמים שעות לפעמים ימים ולפעמים גם יותר אפילו שנים
זה משהו שאני חייבת לעבוד עליו איכשהוא
יש לכם הצעות איך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
