יש כמה נושאים שהייתי רוצה לכתוב אליהם

השלושה ימים שעברו עליי

במצב בין 2 חברות טובות שלי

הבדידות שלי בעולם

זה שאני כועסת על אבא שלי

הרצון שלי להיות משמעותית בעולם

על מה שאני רוצה לעשות בחיים בתקופה הקרובה

על זה שהחדר שלי מבולגן ויש לי דודא לסדר אבל אין לי כוח

על זה שהבנתי את החשיבות של ימי הולדת בעולם

על מי אני ומה אני בעולםםםם

על זה שהיום פשוט רציתי שמישהו יכניס לי בוקסים כי הייתי עצבנית וזה היה משחרר אותי קצת

הפלאפון שלי הדפוק הזה

על כמה שבא לי להוציא את כל המחשבות האלה ולנקות את הראש

על סקס והצורך שלי בו עם מישהו טוב

על כל האנשים שהיו בחיים שלי לתקופה קצרה והלכו- מה היה התפקיד של כל אחד ואחת מהם

על סרטונים של כלבים חמודים

מישהו שכל הזמן מגיב פה ועדיין לא הבנתי מה הקטע שלו

אמא שלי סיימה שנת לימודים וזה לא הוגן שכל שנה דווקא ביום הולדת שלי אין לה זמן אליי כי זה הזמן הכי עמוס בשנה בלימודים

מה הקטע של החום הזה למה כלכך חם די כבר זה באמת מוציא אותי מאיזון ואם תוסיפו לזה את כל התחבורה הציבורית אני בכלל הולכת ומשתגעת

ובטח יש עוד מליון דברים

על מה מעניין אתכם לשמוע?

כי אין לי כוח לבחור אבל אני חייבת לאט לאט להוציא הכל

משה בן 22

פעם היינו מדברים מלא בפייסבוק

הוא סיפר לי את כל הסיפור של החיים שלו

ואז משום מה הדיבור דעך

כבר כתבתי לכם עליו פה לפני כמה פוסטים לא זוכרת על מה דיברתי

בכל אופן

משה עכשיו בצבא ואמור עוד מעט להשתחרר

אמא של משה מתה כשהוא היה קטן

אחותו עם מחלה נפשית

אבא שלו לא יכול לעבוד בגלל משהו לא זוכרת מה זה היה

ומשה צריך לפרנס את הבית 

למרות שהוא רק בן 22 ועוד לא התחיל את החיים שלו

עכשיו אנחנו מדברים יותר 

והוא ממש חמוד אבל כואב לי על אנשים שבגילו וכבר יש להם חובור של 15 אלף שקל

למה אף אחד לא דואג לו?

למה אין מי שיוציא אותו מכל החרא הזה?

מספיק היו לו חיים חרא והוא עדיין בכל מיני משברים אחרים עם עצמו שלא קשורים באופן ישיר לכל הבעיות הכלכליות

שיט עף לי הקו מחשבה

אני בבית ספר של החניכים יש להם תגבור במתמטיקה ואני כותבת במחשב פה

ואז קלטתי שהמקלדת קצת מלוכלכת ואז ניקיתי ועכשיו נקטע לי החוט מחשבה

זין

יש לי מלא מחשבות בראש אני חייבת לפתח שיטה יותר יעילה 

הלוואי היה לי את האופציצה לכתוב כל מחשבה שעוברת לי בראש

אני מרגישה שיש לי הרבה מה להגיד ומה להביע

אתמול חזרתי מסמינר של יומיים על זהות

סמינר שהרכזות שלנו ארגנו

הוא היה בצפת

בדרך כלל אני לא מצליחה לעבד יותר מידי ממה שעובר עליי במהלך סמינר

אבל היו כמה דברים שנכנסו למוח הפעם

הייתה סדנא אחת על 'אני תמיד נשאר אני'

שדיברה על מי אני והאם בין סיטואציות אני משתנה או משנה את מי שאני או בין אנשים שאני משנה

קראנו טקסט מענין קוראים לו אין אני לא זוכרת של מי 

הוא מדבר על זה שאנחנו בעצם כמו חדר שמטרתו משתנה לפי מי שנמצא בו ומה שהוא בוחר לעשות שם 

ושהוא לא דבר אחד קבוע אלא משתנה כל הזמן

מה שאומר שאנחנו כאנשים אנחנו משתנים כל הזמן לפי מה שמסביבנו

אין בנו משהו קבוע שמשפיע על הסביבה

אלא אנחנו כמו החדר, מה שמסביבנו מעצב אותנו באותו הרגע

ויש בגישה הזאת משהו משחרר, משהו שמסיר מאיתנו כל אחריות 

למשל אם בסיטואציה מסוימת כולם נורא קיצוניים לפי הגישה הזאת כך גם אחנו נהיה

וזה נטו בגלל שככה הסביבה שלנו

אני לא חושבת שהגישה נכונה

אני חושבת שכן יש בנו משהו קבוע משהו שאנחנו מאמינים בו שמוביל אותנו בכל סיטואציה שאנחנו ננמצאים

משהו שגורם לנו לעשות את הבחירות שלנו

אבל כן יש השפעה לסביבה שלנו על איך שאנחנו מתנהגים

טוב אין ןלי כוח לכתוב יותר

היה מענין בקיצור

גם דיבנרו על גישה של מי הוא אדם - שבלול או שמש

מתישהו אני אכתוב עוד על זה

אני פשוט נדהמת

כל שיר באלבום הזה יותר עצמתי ויפה מקודמו

אין אמנית שאני יותר מעריכה ממנה

אני פשוט מרותקת לטלויזיה כרגע

הקול שלה עצמתי ומגוון ואמיתי

המילים שלה מיוחדות וכנות

ההופעה וההצגה של שניהם ביחד יוצרים משהו שלא יצא לי עוד לראות

משהו שגורם לראש שלי לפתח תקוות ומחשבות על העתיד

גורם לי לרצות ליצור בצורה כלכך עמוקה מתוך עצמי גם

יש הכל מהכל פה, לפחות בעיניי את כל מה שצריך שיהיה פה

מעריכה את ביונסה עד השמיים.

אתמול בערב

נכנסתי למיטה אחרי כמה שעות שסתם שכבתי בסלון וחצי ראיתי טלויזיה חצי נרדמתי

ואז ניסיתי להירדם במיטה, חיבקתי את הדובי שלי, הדלקתי מזגן, שמתי כיסוי עיניים, התכשיתי בשמיכה ושמתי את הפלאפון על שקט

ורציתי שהמוח שלי יילך לישון ביחד עם הגוף

אבל ברגע שקמתי מהספה- ברגע שנכנסתי למיטה, 

הוא התחיל להריץ את כל המחשבות שמסתובבות בו אבל ברקע ככה שלא יפריעו ליומיום

וזה הפריע לי לישון

בדרך כלל אני כותבת את כולן ואז זה נרגע

אתמול לא היה לי את הכוח לקום מהמיטה להוציא את המחשב להיכנס לפה ולכתוב

אז דיברתי קצת עם שלי 

שגם היא אגב הייתה אחת מהמחשבות שרצו לי בראש

ואז אחרי בערך 20 דק' החלטתי לנסות ליון שוב

ואיכשהו נרדמתי אחרי כמה דק'

מה שהרגשתי שהיה חסר לי זה עוד נפש שתישן איתי באותה מיטה ושתחבק אותי ותלטף כי ככה אני נרדמת הכי טוב

ככה אני נרדמת בשניות

במיוחד כשהוח שלי ככה מלא מחשבות

כי אני מסוגלת רגע לשים אותן בצד ולחשוב רק על השינה כשיש איתי עוד מישהו

כבר כשאירגנתי את התיק הביתה ביום חמישי בלילה בדירה אמרתי לעצמי שאני אקח את המחשב ואכתוב קצת פה כשאהיה בבית כי יהיה לי מלא זמן וגם אינטרנט בשביל זה

ומצאתי את עצמי לא מתעניינת בלכתוב כי הטלויזיה כל הזמן הריצה מולי סרטים ותוכניות

עכשיו הכרחתי את עצמי לכבות אותה ולכתוב

למה רציתי להכריח את עצמי חלקכם שואלים את עצמכם?

כי אני יודעת שזה צריך לקרות ושזה יעשה לי טוב

אפרופו דיברנו על טלויזיה שמריצה מולי סדרות

זה מדהים

לא הייתה תוכנית אחת או סרט אחד ששודר שראיתי שלא כלל בו סקס

זה פשוט הזוי

מנקודת מבט אחרת, זה גרם לי לרצות סקס

אני רוצה יד גדולה של גבר שתלטף לי את הצוואר והשנייה תתפוס אותי במותן ותקרב אותי אליו

ונשיקה כזאת שבה המוח שלי כלכך מעורפל שהוא מפסיק לחשוב על איך אני אמורה לנשק עכשיו ואיפה לשים את היד שלי כרגע

אחת כזאת שתפיל אותנו למיטה כי אני ארצה להרגיש אפילו עוד יותר קרובה

ושזה לא יהיה סתם מישהו אקראי

שזה יהיה מישהו שהוא משהו בשבילי

ושאני ארגיש שלמה עם זה

ושגם הוא ירגיש שלם עם זה

אני רוצה מישהו שיעיף לי את השכל

מישהו שאני לא ארגיש שקל לשלוט פה בסיטואציה ושהכל בא לי בקלות

אני רוצה אתגר למוח שלי

אני רוצה מישהו שלא יהיה דוש

אני רוצה מישהו שיעניין אותי ושאני ארצה לדעת עליו הכל, מישהו שיעז אבל בתוך גבולות ברורים

אני רוצה שהדברים איתו יתחילו ממש לאט וככה גם יתקדמו

מישהו שלא ינסה לנשק אותי על ההתחלה

כי כדי לנשק אותי טוב

צריך לדעת להרגיש אותי

בכללי זה קטע כזה במיניות- מיניות בריאה היא מיניות עם תקשורת טובה

היא מיניות ששני הצדדים בה מרגישים מועצמים 

בסופש האחרון הייתי בסמינר ברביד עם הגרעין שלי

אחרי תקופה של שנתיים אולי קצת יותר איתם אני באמת מרגישה סוף סוף שאני יכולה להגיד שזה הגרעין שלי

בסמינר דיברנו על כל מיני נושאים

על מה שקורה בבית לוחמי הגטאות ועל ההחלטה של התנועה בתוך המצב המורכב וההזוי הזה

דיברנו על סמים והיחס של הגרעין והתנועה לנושא

עשינו ערב תרבות קורע מצחוק עם מלא משימות מפגרות

דיברנו על הכלכלה של הגרעין והחלטתי לקחת חלק בה

דיברנו על ניכור בחיים שלנו והאם ואיך ואם לא אנחנו רוצים להתמודד עם הניכור, כל זה דרך היחס של האדם לעבודה שלו

עשינו שיחה בלי המדריכה ודיברנו על דברים שרצינו אני נגיד העלתי את המצב של המוקד שלנו ושל הדירה בפרט

בעיקר מה שהיה שם זה שלבבות נפתחו וראינו יותר את הכוונות האמיתיות אחד של השנייה

אהבנו יותר

נחשפנו יותר

מתוך בחירה ולא מתוך הכרח

והיה ממש מעניין 

הרגשתי שאני מתחברת יותר לגרעין ובפרט לאנשים

עכשיו אני אנסה קצת יותר לדבר עם אנשים בפרטי גם

אני מרגישה יותר טוב 
וגם דיברתי עם יעל על מה שקרה והבהרתי לה שהן פגעו בי והבנו ביחד שפשוט לא הבנו באותה צורה את הסיטואציות שקרו

בגדול, אני ממש שמחה שכן הלכתי לסמינר, אני ממש שמחה על כל מה שאמרתי וגם על איך שאמרתי

היה סמינר איכותי ומשמעותי ולא רק בשבילי זה וויב כזה שעלה מההרגשה של כולם

בסוף הסמינר ירדתי בצומת גולני ביחד עם המדריכה ובאו לאסוף אותה לטבריה אז נסעתי איתם ומשם אבוש בא לקחת אותי

מה שאומר שלא הייתי צריכה לעלות על מדים בחום המזעזע הזה! זה הסיום המושלם לסמינר המושלם :)

אתמול בערב שוב הראש שלי היה בבלאגן

כבר הגעתי למחשבה שאני רוצה שיגיע הסופש של שבוע הבא כי אני רוצה רק לשכב מול הספה להתכרבל בתוך השמיכה ולראות האנטומיה של גריי ולהתרגש מזה. תוך כדי אפשר דגם שאני אוכל איזה סנדוויץ עם שניצל שאמא מכינה (השניצל לא הסנדוויץ, אותו אני מכינה בעצמי בחייאת)

אני לא מבינה את שלי

היא רוצה וגם כותבת שהיא רוצה

אבל זה רק כשאני יוצרת קשר

היא לא שלחה הודעה כבר מיום שישי בערב וזה קצת מוזר לי 

אני עכשיו מחכה לראות מה קורה עם זה 

לא שלחתי לה הודעה בעצמי ואניר וצה לראות אם היא תשלח או לא

מעניין אותי למה זה ככה

הראש כואב לי והיה יום די קשה

כשקמתי בבוקר ב5:50 הכל היה רגיל, ואז אחרי 20 דק' נהיה לי כאב בטן לא מהעולם עוד שניה הקאתי

אז שלחתי הודעה למפקדת שאני לא מרגישה טוב וזקוקה לעוד כמה שעות שינה ולא אספיק להגיע היום למסגרת בוקר בבית ספר ושאני אגיע יותר מאוחר

וחזרתי לישון עד לדוח 11 ב8:15

ואז בשונה מבדרך כלל שמתי עוד שעון מעורר והרשיתי לעצמי לישון עוד 20 דק'

ואחרי זה עוד 10 דק'

בדרך כלל אני ממש לא כזאת

אני קמה ומתארגנת והולכת כשאני צריכה ולא עושה לעצמי הנחות

אבל הפעם קצת שיחררתי ונתתי לעצמי כי זה באמת היה בוקר רע

אחרי זה כשאבאוש בא לקחת אותי ושם אותי בתחנה לא הספקתי לאוטובוס שלי 

ואז עברו עוד 3 אוטובוסים שונים שפשוט לא עצרו לי אז לקחתי מונית שירות

ואז לחיפה ואז רכבת ואז עוד רכבת ואז עוד אוטובוס ואז קצת ללכת ברגל.

הגעתי לדירה ודיברתי עם עדי המדריכה השנייה והיא אמרה ששכחה את המפתחות ושהיא תהיה ב15:30 במרכז כבר ועכשיו השעה הייתה 14:50 ולוקח חצי שעה להגיע לשם 

אז זה אומר שאני צריכה לצאת עוד רגע

אכלתי מהר קערה של פסטה ויצאתי

היה טוב פה במסגרת ערב כי הייתה שיחה משמעותית עם המדריכות של הקבוצה היחידה שיש לנו

האצבעות שלי משמ רצות על המקלדת 

אני מרגישה שזה תרפיה לגמרי

אני חושבת על זה שאין באמת משהו מזין או בריא לאכול בדירה

ושהבנות השאירו את הפח מיום חמישי בדירה והוא הסריחל את כל המטבח וגם ככה כשהגעתי מהנסיעה הרגשתי רע רצח אז עם הריח הזה עוד שניה הקאתי באמת.

בואו נתחיל מזה שמצאתי מישהו שנוסע מהאזור שלי מספיק מוקדם וחוזר בשבת בערב ככה שטרמפ הלוך וחזור שזה תיק די גדול - היה לי! :)

זה נתן לי הרבה שקט ורוגע ואת ההרגשה שהכל זורם

הנסיעה הלוך הייתה ממש סבבה והייתה איתנו עוד מישהי שגם נסעה לפסטיבל והיא הייתה חמודה

הגענו די מוקדם אז נכנסתי לשטח של הפסטיבל והייתה שם איזה הופעה קטנה

לקח לי זמן לקלוט שמי שיושבים פה הם תיכוניסטים שלא קשורים לפסטיבל בכלל

ולקח לי עוד יותר זמן לקלוט שמי שמופיעה זאת נינט טייב!!!!

היא פשוט הייתה הכי חמודה שיש

דיברה על כל הדרך שלה במוסיקה ואיך שהיא החליטה שאת הדרך הזאת היא עושה לפי מה שהיא מחפשת ורוצה לא משנה כמה זה יהיה קשה

ואני הייתי כמו ילד קטן שרואה מולו חד קרן צבעוני ומלא מלא נצנצים.

בהמשך של היום הבנות הגיעו והתמקמו ליד חבורת אנשים שהכירו במקרה במקרה את אחות של אחת מהן וזה היה ממש מצחיק

הסתובבנו קצת להכיר את השטח ואז הן הלכו למשמרת 

אה כן שכחתי להסביר שהיינו בפסטיבל בתור הלפריות

נתנו משמרת של 3 שעות ביום ואז יש לנו כניסה חופשית לפסטיבל כולו. בפועל אני נתתי משמרת אחת שהייתה ממש כיפית ומצחיקה 

המיקום שלנו היה בכניסה של האמנים אז ראינו כל מיני כמו נגיד מיקי קם או התפוחים או שטובי או איה והכלב ועוד כאלה שהם חצי מוכרים (לי אין מושג מי הרוב היו)

בזמן שהן הלכו אני מצאתי שקע ליד אחד העצים מול אחת הבמות וישבתי שם להטעין את הפלאפון ולהקשיב למוסיקה שמתנגנת

סיימנו את הערב די מוקדם כי זה היה יום מעייף ולהן היה ממש קשה במשמרת

בשישי לי הייתה משמרת עם קרן בערב בין שבע לעשר בערב

סיפור רקע לפסטיבל:

המצב ביני לבין קרן לא טוב בכלל ואוריאנה תקועה באמצע

ביום שלישי שלפני הספטיבל הלכנו לתל אביב להסתובב קצת לכיף ואז קרן החליטה שהיא עצבנית על שתינו

עם אוריאנה היא החליטה להמשיך לדבר כאילו הכל כרגיל וממני היא החליטה להתעלם

לא להתעלם כמו של ילדים שמישהו מדבר אלייך ואת פשוט לא מגיבה, אלא לדבר רק עם אוריאנה ולא להתייחס לזה שגם אני פה כרגע

אני ספגתי הרבה התנהגות כזאת מקרן ואחרי שהיא הלכה ונשארנו רק אוריאנה ואני הפתרון היחיד שהצלחתי לחשוב עליו הוא שאוריאנה לא תמשיך לדבר עם קרן כאילו הכל כרגיל ולפחות תגיד לה משהו על זה שהיא נותנת לי יחס כזה מגעיל

היא התעקשה שהיא לא רוצה להתערב ושזה לא המקום שלה להגיד משהו בכלל

ולפי דעתי זה להתחמק מהעובדה שאת גרה עם שתי בנות שאחת מתייחסת בצורה די דוחה לשניה כבר חצי שנה וזה לא משתנה והשניה סופגת את היחס הזה 

טוב בגדול הפוסט היה חצי כתוב בטיוטות ועכשיו נכנסתי להשלים אותו אבל מזה אין לי מה להגיד חוץ מאווירה כללית

בגדול היה סביר -

לא הייתי משלמת על כרטיס לפסטיבל כזה, אולי גם כי לא הייתי בראש בגלל המצב שקרה עם קרן

בכל אופן היה נחמדי

הכרתי קצת אנשים וזהו

נעלם לי הפחד קצת

כבר אין לי הרבה התרגשות מדברים

אני לא יודעת אם כל הישירות שלי יוצרת משהו טוב או שהיא מעלימה את המסתורין ואז זה כבר לא טוב

אתמול שלי באה אליי לדירה

היא קצת לא הרגישה טוב אז היא שמה עליי ראש

ואז נשכבתי לידה

והיא חיבקה אותי ועשתה לי נעימי

ושמה מוסיקה נעימה ורגועה 

והרגשתי באיך שהיא שמה עליי את הראש שהיא רוצה לנשק אותי

אבל היא מאוד היססה ולא עשתה את זה 

אז שאלתי אותה בעדינות אם היא רוצה לנשק אותי עכשיו

והיא אמרה שכן

אז הסתובבתי אליה והיא נישקה אותי

ונישקתי אותי חזרה

הנשיקה הייתה מלאה בלהט מהצד שלה

אצלי משהו כבוי, 

אני רוצה נשיקה כזאת שתטריף לי את השכל

נשיקה שאני אהיה כמהה אליה גם אחרי שהיא תיגמר

הרבה אחרי שהיא תיגמר

כמו שעומר היה מנשק אותי

הייתה בנינו כימיה משוגעת , פשוט משוגעת

להתנשק איתה היה לי לא מוזר, הכל היה לי טבעי ונוח

הרגשתי מעולה

אני אוהבת איך שהיא מלטפת לי את הפנים בעדינות כזאת נעימה ואוהבת

הכל מרגיש איתה רגוע כזה ובא לי ששתינו נשתחרר וניתן לעצמנו להבין מה קורה פה ואיך אנחנו רוצות שזה יראה

תכלס מה שקורה בנינו די מדהים

התחברנו בשניות במסיבה בבית של החברה מהמרכז

ויש בנינו חיבור כזה כמעט מושלם אפשר להגיד

ושתינו היינו רק עם גברים לפני זה

ולשתינו עברה המחשבה בראש על להיות עם אישה

ומצאנו אחת את השניה כלכך במקרה 

וזה כלכך מתאים ביחד

אבל זה מרגיש לי זורם 

חסר לי החיים את הריגוש, את הקסם, את ההתרגשות, את ההתפרצויות הקטנות, את הוואוו הזה שאני אוהבת להרגיש, את הניצוץ הזה שבתוכי גדל ללהבה, את הפעימות לב שנהפכות חזקות רק מהאדם שלידי

אני לא יודעת כמה להעיז איתה

או כמה לשאול אותה 

או כמה כל דבר