כלכך הרבה מחשבות על הפרק משימה

השאלה הכי גדולה אם להמשיך וללכת אליו או להישאר בבית ספר שאני עובדת בו כרגע

והשאלה שנגזרת מזה היא מתוך מה אני רוצה לפעול בחיים שלי – מתוך פחד ממה שעלול שתכלס זה מסתמך על חוויות העבר שלי עם הגרעין , או מתוך תקווה ויצירה של דברים טובים בחיים שלי.

הדבר השני לא כלכך מובן כי אני בעצמי לא יודעת לשים את זה במילים

זה האשלה אם בחיים אני אעשה בחירות מתוך פחד או מתוך ראייה ויצירה של מה שאני רוצה שיקרה.

בקיצור

זה המרכז

ומסביב לזה יש עוד כלכך הרבה שאלות

אם בא לי להתחיל שוב לחלוק את החיים שלי עם אנשים, אני לווא דווקא מדברת על המובן העמוק של להיות חברים טובים וכמו משפחה כזה אלא יותר דברים פיזיים כמו החדר והכסף והאוכל והבית

עוד דבר זה האנשים שעולים לי לראש כשאני חושבת על לגור עם הגרעין בפרק משימה והתחושות שעולות לי בעקבות זה

יעל- אמאלה אין לי כוח לדיקטטורה וממש אין לי כוח להתמודד עליה כי היא שתלטנית ומניפולטיבים ומצד שני יוצרת בדירה שלה עכשיו הוויה ומסורות יפות וחמודות וגם היא ממש יודעת לגרום לדברים לקרות

עדן – תכלס הוא אחוז אז הוא לא יהיה איתנו בפרק משימה אז זין עליו

רוני – אני מאוד אוהבת אותה והיה לי כיף לגור איתה במשך החודשיים האלה היא מתוקה אבל הצלחנו להתחבר נטו כי יעל לא הייתה שם או עידן או מישהי אחרת שהיא קרובה אליה, לא כי אנחנו התחברנו ונהיינו בסטיות אלא כי זה מה שהיה

זה בעיקר מה שעולה ליל בראש אבל מפה לשם עולים לי עוד אנשים והתחשות שהמחשבה לגור איתם מעלה.

עכשיו עולה המחשבה של איך אנשים ייסתכלו וירגישו כלפיי

אני חושבת שלגור ביחד יגרום לי שוב להיכנס למצב של חשיבת יתר על כל צעד שלי, מה שיגרום לזה שאני אהיה סוג של "משותקת" ולא אתן לעצמי להתבטא יותר מידי כי זה מפחיד אבל אני לא אבין שזה המצב שאני נמצאת בו כמו שקרה לי בחווה.

בעיקר אני רוצה להיות שלמה עם ההחלטה שלי ואני לא יודעת אם זה יקרה

אני רוצה כבר להחליט

יש כמה פעמים כבר שחשבתי שהגעתי לתשובה ואז משהו הוכיח לי שאני טועה ושהחירה שלי לא נכונה

ואין לי מושג איך לדבר על זה עם אנשים מהגרעין שלי כדי להתלבט איתם כמו שתכלס אמורים לעשות

כי לפי דעתי תמיד יהיה בי חלק קטן שלא ירגיש מרכז או שלא ירגיש שייך לגרעין כי אני לא כמוהם

אני בתאדם מאוד חושבת

החיים שלי מאוד בשליטה (ככה לפחות אני חושבת יש מצב אני חיה בסרט בהפקת מליונים בסדר גודל הוליוודי)ני נורא טוטאלית ולכן קשה לי כשהדברים לא מסתדרים כמו שצריך או כשנגיד נאמר שאנחנו בשיתוף אבל תכלס כלום לא קורה

ומצד שני יש מצב שאני לא מרגישה את זה פשוט כי אני לא מספיק במרכז העניינים

אנשים לא יבואו לדבר איתי על דברים

יש להם תמיד מישהו אחר לפניי

אני לא 'הכי קרובה' של מישהי או מישהו בגרעין

עכשיו נזכרתי שאם אני אלך לפרק משימה זה גם אומר לגור עם קרן שוב וזה ממש לא משהו שאני רוצה כי היא חלשה וטיפשה וזין עליה.

אוף זה קשה להיות ככלך אחראית וכלכך מחושבת

איך מפסיקים את זה

רק לקצת זמן

מישהו?

משהו?

אמרתי לה שאני לא אצא איתה לבד למסיבה

ובסוף אחרי שישבנו קצת עם עוד שתי חברות בפאב הסכמתי ללכת איתה

(חייבת לציין שהיא הציעה לשלם עליי אז זאת הצעה ממש מפתה!!)

מצד אחד אני סבבה עם ההחלטה כי תכלס היה כיף

חוץ מהבחור שהיא שכבה איתו בערב הקודם כשאני נרדמתי ביחידת דיור שלו והיא איתו בחדר שלו בבית

ואז הבנתי שאני לא שמה לעצמי גבולות

כי ידיד שלו היה שם יענו כדי להעביר לי את הזמן בזמן שהם ביחד 

ומי מכיר אותו בכלל

איך היא מסכימה לי להיות איתו לבד

אולי הוא היה עושה לי משהו מי יודע כולי הייתי שיכורה ועייפה

*כרגע מרגיש לי כאילו יש על כולי אלטוש אבל לא נגד יתושים אלא נגד גברים. לא מבינה מה קורה בע

לא שתיתי היום לא הרגשתי טוב וגם לא רציתי שייגמר ברע איכשהו רציתי להיות מאה אחוז מאופסת

בקיצור אני לא יודעת מה לעשות איתה

היא כן חברה טובה שלי

אבל היא עושה דברים כלכך מפגרים

שחוץ מלדבר איתה שיחות של שעות 

ולהסביר לה למה היא מפגרת 

ושגם לא משנה מה אני אגיד זה נטו היא מול עצמה

אני ללא יודעת אם זה יהיה נכון שאני אעשה משהו כמו באמת לא לצאת איתה רק שתינו

או להגיד לה שלא תדבר איתי עד שהיא פותרת את החרא הזה

או לא יודעת מה

אני פשוט במצב שאני לא יודעת מה

לא רק איתה

זה באמת בעוד כמה דברים בחיים

(נשבעת היה לי שני אפצים עכשיו והאמונה היא שאם מתעטשים אחרי משפט מסוים אז הוא בטוח אמת)

ההחלטה הכי גדולה שאני צריכה לקבל זה אם אני רוצה להמשיך עם הגרעין לפרק משימה או לא

זה כלכך מורכב

וזה יושב על כל החלקים שהכי כואבים לי בנשמה

ועל המקומות שאני הכי לא מתמודדת איתם עד הסוף

אני מרגישה כאילו חסרה לי מדריכה בחיים (למרות שיש לי מדריכת גרעין שתכלס זה התפקיד שלה. היא גרועה בזה.)

בקיצור יש לי המון בלאגן בראש שנובע בעיקר מחוסר החלטיות

הדברים הטובים הם 

שבבית ספר ממש טוב לי אני אוהבת את התלמידים וגם ממש מתקדמת איתם בכל מה שקשור לצבא ולצו ראשון ושיט כזה

קשה לי ממש לחשוב על היום שבו אני אפסיק להיות שם מורה חיילת, נראלי שאני אבכה כמו שבכיתי כשהייתי ילדה קטנה מרוב עצב

ועוד דבר זה שהחדר שלי ממש מסודר ושאני ממשיכה לשמור עליו ככה

ודבר נוסף הוא שהצבתי לעצמי יעד של לחסוך לא מעט כסף ולשים בחיסכון אחד את הכל ביחד

והצלחתי ואפילו יותר מהר ויותר כסף מהיעד

ודבר אחרון (למרות שאם אני אמשיך יש לי כמה וכמה דברים טובים נוספים אבל אני עייפה וצריכה לישון כי מחר עובדת)

עם המשפחה הולך ממש טוב אני וההורים צוחקים ביחד מלא ועושים דברים ביחד ומרגיש ממש כמו משפחה סוף סוף

אם אי פעם אתם מגיעים לגליתא חוות השוקולד תגידו.

רוצה כלכך לכתוב

אבל זה מהפלאפון כרגע

ולמי יש כוח

אמן שהלילה יהיו לי חלומות בהם אני ארגיש קצת פחות חסרת אונים מאלה של אתמול בלילה...

אני מורה חיילת

עובדת עם תלמידים בתיכון

תיכון דתי 

ברמלה

נכנסתי לשם באמצע שנת הלימודים הקודמת ואני אסיים איתם באמצע שנת הלימודים הנוכחית,

רק בשבועיים האחרונים הצלחתי לתת ג ולהבין כמה שאני אוהבת אותם וכמה שצריך להשקיע וגם איפה בדיוק ככה שהדברים נהיו פשוטים יותר , כלומר לא עבודה פשוטה יותר העבודה עדיין קשה איתם 

אבל אני מבינה אותה יותר

אתמול חברה שלי ירדה לשפל אחד הגדולים שלה מול עצמה

אז אמרתי לה שאני צריכה לדאוג פה קצת לעצמי ושאנחנו לא נצא למסיבה לבד רק שתינו יותר 

ושאני לא אספר לחברות את מה שהיא עשתה אתמול אך ורק בתנאי שהיא מתאפסת על החיים שלה ומסדרת את כל הבלאגן שהיא גרמה לעצמה ולבנים שבחיים שלה

גאה בעצמי שאמרתי לה את זה ושעשיתי את ההחלטה הזאת

לפעמים אני תוהה לעצמי אם יש עוד אנשים בעולם שחושבים כלכך הרבה כמוני...

לפני איזה יומיים חלמתי שאני מחובקת בזרועותיה של האהובה שלי (כמובן שזה רק בחלום כן? במציאות יבש רצח חח)

והרגשתי איך הכל מסביב היה נכון ונעים ואיך אני מרגישה אהובה ובטוחה

נראלי שהמוח שלי מאותת לי שאני צריכה להתחיל ליישם במציאות את מה שהלב שלי רוצה

מדהים איך שהמוח שלנו יכול לעשות כמה דברים במקביל

הוא יכול לגרום לנו ללכת באופן אוטומטי בלי לחשוב על המסלול ותוך כדי גם לחשוב על מלא דבירם

יכול להריץ תסריטים בראש של מה היה קורה אם ומה מתרחש מול העיניים ומה ייתי רוצה שיהיה 

וכל זה תוך כדי שאני הולכת לבית ספר 

בלי לחשוב על זה יותר מידי

מדהים איך שהמוח שלנו יכול לעשות כמה דברים במקביל

הוא יכול לגרום לנו ללכת באופן אוטומטי בלי לחשוב על המסלול ותוך כדי גם לחשוב על מלא דבירם

יכול להריץ תסריטים בראש של מה היה קורה אם ומה מתרחש מול העיניים ומה ייתי רוצה שיהיה 

וכל זה תוך כדי שאני הולכת לבית ספר 

בלי לחשוב על זה יותר מידי