אני מורה חיילת

עובדת עם תלמידים בתיכון

תיכון דתי 

ברמלה

נכנסתי לשם באמצע שנת הלימודים הקודמת ואני אסיים איתם באמצע שנת הלימודים הנוכחית,

רק בשבועיים האחרונים הצלחתי לתת ג ולהבין כמה שאני אוהבת אותם וכמה שצריך להשקיע וגם איפה בדיוק ככה שהדברים נהיו פשוטים יותר , כלומר לא עבודה פשוטה יותר העבודה עדיין קשה איתם 

אבל אני מבינה אותה יותר

אתמול חברה שלי ירדה לשפל אחד הגדולים שלה מול עצמה

אז אמרתי לה שאני צריכה לדאוג פה קצת לעצמי ושאנחנו לא נצא למסיבה לבד רק שתינו יותר 

ושאני לא אספר לחברות את מה שהיא עשתה אתמול אך ורק בתנאי שהיא מתאפסת על החיים שלה ומסדרת את כל הבלאגן שהיא גרמה לעצמה ולבנים שבחיים שלה

גאה בעצמי שאמרתי לה את זה ושעשיתי את ההחלטה הזאת

לפעמים אני תוהה לעצמי אם יש עוד אנשים בעולם שחושבים כלכך הרבה כמוני...

לפני איזה יומיים חלמתי שאני מחובקת בזרועותיה של האהובה שלי (כמובן שזה רק בחלום כן? במציאות יבש רצח חח)

והרגשתי איך הכל מסביב היה נכון ונעים ואיך אני מרגישה אהובה ובטוחה

נראלי שהמוח שלי מאותת לי שאני צריכה להתחיל ליישם במציאות את מה שהלב שלי רוצה