יום קשה
עם חניכים פחות קשים
מול מערכת מפגרת שאף אחד בה כמעט לא עושה מה שצריך כמו שצריך
ואני בכלל בתוך הבלאגן שלי אז התפקוד שלי ברצפה
הולכת עם לירון לקניון לאכול איזה משהו אז ישבנו בסושי
בחזור נסעתי למרכזית ועליתי על האוטובוס חזרה לדירה
בהתחלה ישבתי במקום קריר כזה עם הגב לנסיעה
שלא תטעו אני אוהבת לשבת עם הגב לכיוון הנסיעה
אבל היה לי קר ממש
וגם הבחורה שישבה ליד הכסא מולי דיברה ממש חזק בפלאפון
וזה אפילו לא היה על משהו מעניין
ואז מישהו מהמושב הכי אחורי קם
אמנם זה מושב באמצע האוטובוס עם פוטצניאל גבוה לעוף קדימה ולהתרסק על אנשים ועל הדרך שיישבר הלפטופ שלי במקרה והנהג עושה עצירת חירום
אבל ישבתי שם
ופתאום קלטתי שמה שנשענתי עליו ממש חמים
מכירים כזה? שיש 3 כיסאות מאחורה רק בצד של הנהג ובמקום שבו היו אמורים להיות עם כיסא או שניים אז יש שם פלסטיק כזה
והפלסטיק הזה אז הוא חמים
שמתי את הראש
ונרדמתי
והרגשתי כאילו אני עטופה בחמימות שחסרה לי כבר הרבה זמן
משהו כזה עוטף, משהו מחבק ומרגיע
כאילו אני בזרועות של אמא כילדה קטנה שבוכה ולא יודעת למה אבל אמא מבינה אותי יותר טוב ממני שאני סך הכל עייפה ורוצה לישון
והייתי כלכך רגועה אחרי זה כשקמתי והלכתי מהתחנה לדירה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
