פשוט טעים

לפעמים עוגה היא סיפור

לפעמים עוגה היא רגשות חמים ויקרים

וכך היא עוגת השיש הפשוטה של היום

אז הנה המתכון והנה הסיפור של העוגה ושל המורה שלי

נעמי שפירא.

זה לא סוד, כבר עברו כמה שנים מאז הייתי בכיתה ב'

שכונת פג'ה בפתח תקווה של שנות ה-50 היא שכונה פשוטה

של אנשים עובדים, רובם ככולם עולים מכל קצווי הקשת האפשרית

ואנחנו הילדים הולכים לבית הספר 'נווה כיבוש'

שגם הוא אז בשנים ההם, מהווה מפגש מרתק ולא תמיד פשוט

של עולים ממקומות שונים ובאמת מגוונים.

ובכתה ב' כולנו נפגשים עם המורה נעמי שפירא שליוותה אותנו עד כתה ו'

כשאני כותבת ככה "המורה שליוותה" זה נשמע פשוט שכזה ואולי אפילו ברור מאליו,

אבל נעמי שפירא היתה משהו מיוחד, היא לא ויתרה על אף אחד מאיתנו,

לא ויתרה לנו על ערכים, על כבוד שבין אדם לחברו, על יחס הוגן, על הבנה עמוקה

מה זה להיות יהודי ומה זה הדבר הזה שמחבר את כל קיבוץ הגלויות שהיה בחיים  שלנו.

אני זוכרת עד היום את המורה נעמי הולכת ברגל כל מרחק שידרש על מנת להיות חלק

מערבי שישי של הכיתה שלה, אני זוכרת את הבית של המורה בימי שישי או שבת שבהם

אירחה אותנו, היא האמינה שחשוב לו למורה, להיות חלק מהחיים של התלמידים שלו

הינו חשובים לה, באמת.

ומה פתאם אני נזכרת במורה נעמי שפירא, אז למרבה ההפתעה פתאום הבנתי לפני כחודשיים

שהיא עוד בחיים, התאספנו כמה חברי ילדות, כולם תלמידים לשעבר והגענו לביתה החם,

אני באתי עם עוגת שיש, הכי פשוטה כמו זאת שאמא היתה שולחת איתי בערבי שבת,

ישבו סביב האישה המיוחדת הזאת וסיפרנו סיפורים,

היא כבר לא צעירה כבת 90 היום,

אבל הראש עובד, והחיוך והאיכפתיות עוד שם.

אז תודה לך נעמי שפירא המורה

על חלקך בילדות שלנו ותודה שהשבוע נתת לנו

הזדמנות להרגיש בכיתה ב' שוב.

את יקרה

ואנחנו אומרים לך תודה.