לפני כחודש סיימתי מערכת יחסים של 3 שנים ו4 חודשים.

זו הייתה מערכת יחסים עם עליות וירידות, אהבה ושנאה, כעס ושמחה...

אני לא יודעת אם החלטתי לסיים את הכל בגללו או בגללי.

מצד אחד, הרגשתי בבת אחת פתאום נורא חנוקה ממנו, שהוא אומר לי מה לעשות ומה לא לעשות ואני כאילו חייבת לעמוד דום. שאני צריכה להיות חיילת מדוגמת, אחת שלא שותה לא עושה סמים ולא מעשנת סיגריות. שחס וחלילה אני יהיה לבד עם גבר או שאני יצא עם חברה ויהיה שם גבר. שאני צריכה לעשות מה ש"נורמלי" כביכול לעשות שזה ללמוד ולעבוד וכל שאר החרטבונה. הרגשתי שאני לא בובה מפלסטיק, מושלמת כמו שרוצים שאני יהיה (כן, שמתי לב שעברתי לרבים, זה בגלל שההורים שלי גם ככה).

תמיד אמרתי שהוא שינה אותי לטובה. שבזכותו לא חתכתי את עצמי כמעט שנתיים כבר. שבזכותו למדתי לחיות עם עצמי בשלום.

יכול להיות שזה הוא.

אני מרגישה שלא חייתי את חיי הנעורים שלי כמו שצריך, מגיל 15 הייתי רק באישפוזים ובגיל 17 התחלנו לצאת ובתכלס 3 שנים הייתי רק איתו וזה אולי הרגיש לי יותר מדי כי בתכלס אני עוד צעירה למה אני צריכה מערכת יחסים של חתונה לעתיד בגיל כזה מוקדם?

אז בתוך כמה ימים הרגשתי כאילו פקחתי עיניים, וראיתי שאני כבולה בשלשלאות אבל כאילו מישהו אומר לי 'את תהיי מאוד אמיצה אם תשתחררי מהם אבל את לא תוכלי לדעת מה יקרה הלאה'. ובתכלס תמיד כולם אמרו "מה את צריכה אותו", "הוא לא בשבילך" וכדומה.

בגלל זה אולי בגדתי בו 3 פעמים, כי כאילו רציתי להשתחרר אבל פחדתי לעשות את הצעד הזה.

מצד שני, יכול להיות שזאת רק אני, שהתבגרתי והבנתי איפה אני נמצאת, שבאמת יכול להיות שאשכרה פתחתי עיניים לרווחה וראיתי איפה אני עומדת.

קיצור, מה שאני מנסה להגיד בפוסט החופר הזה שאני מקודם מוצאת את עצמי שוכבת במיטה, מתוכננת להירדם ופתאום אני חושבת עליו.

והרגשתי כל מיני רגשות שאין להם פירוש למילים. ופשוט התחלתי לבכות. אלה היו רגשות אשמה.

אני מרגישה כאילו לקחתי ממנו את הדבר הכי חשוב לו בעולם. פשוט באתי, חטפתי את זה ודרכתי על זה למוות. השארתי בנאדם רק עם צער.

אני לא רוצה לחזור אליו ואני כבר לא אוהבת אותו, פשוט אני מרגישה שרצחתי לו את הנשמה, את הלב, את האהבה שהייתה לו אליי, שהוא טיפח ושמר מכל משמר ושלחתי אותו לרחוב בגשם מוכה וחבול. אלה היו כמה ימים שהכל הידרדר בפתאומיות, אפילו לא היה לו זמן לשים לב מה קורה.

ועכשיו הוא לבד, בלי שיאהבו אותו בחזרה.

אני יודעת, זה מטומטם, הוא יהיה בסדר וכו'. אבל אני עדיין רוצחת.

נא לא לייחס את השיר לפוסט, אני פשוט דבוקה אליו בזמן האחרון..