אל מלא רחמים/יהודה עמיחי
אל מלא רחמים,
אלמלא האל מלא רחמים
היו הרחמים בעולם ולא רק בו.
אני, שקטפתי פרחים בהר
והסתכלתי אל כל העמקים,
אני, שהבאתי גוויות מן הגבעות,
יודע לספר שהעולם ריק מרחמים.
אני שהייתי מלך המלח ליד הים,
שעמדתי בלי החלטה מול חלוני,
שספרתי צעדי מלאכים,
שלבי הרים משקלות כאב
בתחרויות הנוראות.
אני שמשתמש רק בחלק קטן
מן המילים במלון.
אני, שמוכרח לפתור חידות בעל כורחי,
יודע כי אלמלא האל מלא רחמים
היו הרחמים בעולם
ולא רק בו.
קראנו את השיר הזה בשיעור. כמובן שכל אלה שמסתובבים עם כיפה אבל מקללים בלי חשבון ישר קפצו וצעקו שיהודה עמיחי כופר, ואיחלו לו מוות בייסורים.
נתעלם שניה מהעובדה שהמורה אמרה שהוא נפטר לא מזמן, כן?
אני לא מבינה למה, או יותר נכון, איך, הם הגיעו למסקנה הזו.
לפי דעתי יהודה עמיחי כן האמין באלוהים, ולכן הוא כתב את השיר הזה.
הוא מאמין והוא מאוכזב. הוא פגוע והוא כועס. ולפי דעתי גם מותר לו.
כי עם כל הכבוד לאלוהים, ולאמונה, ולרחמים, אלוהים לא ריחם על יהודה עמיחי בכלל.
הוא עבר כלכך הרבה דברים קשים, שאם זה באמת מעניין מישהו שיחפש לבד כי אני לא באתי להרצות על החיים שלו.
אבל אני כן מזדהה איתו.
אני לא באה לומר שגם אני עברתי דברים כאלה קשים או משהו, אבל כן חוויתי אכזבות נוראיות כשכן האמנתי, אפילו מאוד.
בואו נגיד שמרוב אכזבות אני כבר לא ממש מאמינה, אבל זה לא העניין עכשיו.
העניין הוא שאף אחד מהם לא הצליח להבין, והבעיה היא שהם גם לא מוכנים להבין.
"אלוהים הוא הדבר הכי טוב שקיים וזיין על כל מי שאומר אחרת." ציטוט. אמיתי.
יהודה עמיחי לא אמר שאלוהים לא טוב, בכלל לא. הוא רק אמר שלדעתו, הוא לא רחמן.
הוא מצביע על כל הדברים הקשים שעברו עליו ושואל את עצמו ואת אלוהים למה לעזאזל הוא לא ריחם עליו כשהיה זקוק כלכך לרחמים שלו.
בנאדם שהוא כופר ולא מאמין באלוהים לא רק שלא היה מכיר את הפסוק שנכנס לשיר, אלא שגם לא היה מקדיש מזמנו כדי לכתוב שיר ולפרוק את הרגשות שלו על דבר שלדעתו לא קיים או לא מאמין בו.
סוף.
כינוי:
Sol =]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
