חעחעחע, את פאקינג מרושעת.
את פגועה.
את בוכה.
כואב לך הלב? זה בסדר, ככה זה בפרידה.
אפילו אם כבר הרגשת שזה לא זה.
את מפלצת.
מפלצת פגועה.
את אומרת "לא אכפת לי ממנו. בכלל לא, שילך לעזאזל, אני שונאת אותו."
אולי זה נכון, אבל לא ככה את מרגישה.
את לא אוהבת אותו, אבל את מרגישה שמשהו חסר.
יש בך חור.
כל דבר קטן מעציב אותך ואת בוכה.
יודעת מה? לכי זדייני כבר, לא רוצה אותך!
תכחדי!
פשוט תעלמי!
איפה לירון הישנה? לירוני?
הזאתי המאושרת?
זאתי החנונית?
זאתי בלי הבעיות? החופשייה?
"היא הלכה לסידורים במוח, לקבל הארכת זמן, בשביל לא להכשל באוניברסיטה של הלב.
אז בינתיים זאת המחליפה.
אבל אל תדאגי, עדיין יש לה את המחשבה שלה, וההומור שלה, הכל אותו דבר, רק קצת שונה.."
"חזרתי! אני מבטיחה עכשיו לשמוח תמיד!"
כן, אני שקרנית מעולה נכון?
עדיין יש בי חור, חור קטנטן, אבל הוא יעלם!
מתישהו..
כמובן אני לא רוצה עכשיו חבר, זה סתם עוד משהו לטפל בו, ואין לי זמן וכוח..
על מי אני עובדת? הוא היה חבר היחידי, מסוג ז', איך יהיה לי עוד חבר?
לא אכפת לי מה יגידו כולם "את צריכה מישהו יותר טוב.. " או "מגיע לך מישהו יותר טוב ממנו!" אני חושבת שזה לא יצליח.
מה, לבוא לאנשים "היי, מה שלומך? אצלי יותר בסדר, אני מחפשת חבר, כי אמרו לי שאני צריכה מישהו טוב יותר, אז באלך?"
לא.
אני יודעת שזה לא יקרה.
אוי, נו באמת, בטוח יש אחד שמתאים לי...
וחוץ מזה לא אומרים ככה.
מפתחים שיחה, אז שיחות, ואז להפגש הרבה, ואז פשוט לגרום לו לדבר לבד, שיחות נפש כאלה, ואז לספר לו שאת מחבבת אותו, ולחבק אותו כשקשה לו, ופשוט להגיד לו יום אחד שאת אוהבת אותו.
תגידי פנים-מול-פנים, הכי טוב.
אם הוא אוהב, אז מעולה.
אם לא, אז תשארו ידידים, או שלא תמשיכו.
איתו זה היה כאב.
הרבה.
כי אני הרי קנאית.
גם, וגם הוא גרם להרבה כאב
אז זה היה להיות חברים, או לא.
והתעלמות - זה הדבר השני שהכי כאב.
הראשון זה היה השקר.
אבל אני צריכה מישהו ההפך ממנו.
משהו שיאהב אותי בגלל מי שאני, והרי יש סיבה שאנשים אוהבים אותי לא?
לא. את מגעילה, את לא מתורבתת, את מפגרת, את מכוערת רצח, את וואנבי אימו, את רוצה רק צומי.
אף אחד לא ירצה אותך.
אם פרחות חסרות אישיות ומראה חיצוני מצאו חבר, למה שאני לא?
אני גם שרה די סביר לפעמים, אני חמודה, אני מצחיקה, אני חושבת שאני גם חברה טובה, אז למה לא?
כי לא.
לא יודעת מי, מישהו, החליט שאת תשארי לבד לנצח.
רווקה עד גיל 50, אז את תתחני עם צעיר בן 18, ואז את תמותי בלידה. כמה נחמד הא?
ואף אחד לא יעזור לך. את תהי לבד.
לגמרי ל ב ד .
כן, כל יום אותן השיחות, אותן המסקנות.
אז זהו, רציתם לדעת מה עובר לי בראש?
הנה, הצצה קטנה, לחיי היום-יום שלי במוח, המחשבות הרצות.
ואבל תשכחו שיש גם פלאשבקים.
זה גם כואב.
ועוד לדעת שהוא פשוט החליף אותי.
לא, לא נפרד ממני, החליף אותי.
אני לא אתפלא אם הוא גם בגד בי.
אז כן, אהובי לשעבר, כשיהיה לך מספיק ביצים ושכל בשביל להגיד לי מה אתה חושב על מה שכתבתי לך, תודיע לי. בעצם לא, תשאר עם הזאתי שלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Smile☺