יש לי מטען רגשי גדול לבלוג הזה,

קצת כמו המטען העצום שיש לי כלפיי ישרא,

כמו הקשר עם חלק מהבנות כאן.

אני חוזרת לישרא בתקופות של חולי נפשי,

כשאני חולה זה מרגיש לי כמו בית שני

לעומת הסלידה העצומה שמתפתחת כלפיי המקום הזה שאני בריאה

להסתכל אחורה בפוסטים ולראות איך הייתי

את החללים הארוכים שנוצרים בתקופות טובות

את העדכונים התכופים שיש בתקופות של שפל נפשי

עכשיו, שאני יורדת במשקל

בקצב מהיר יחסית,

אני חוזרת לכאן

בעיקר כי אני מרגישה שאין מקום אחר שבו יבינו ויוכלו להזדהות

מרגישה את הבגדים רופפים

את הראש מסתחרר

את הנפש מתבלבלת

אני נהנית מהתחושה מאוד,

אבל לא רוצה להיות במקום הזה יותר

מבינה שאני מאבדת שליטה, 

שאחרי 5 קילו שירדו בשלושה שבועות האחרונים,

צריך לעצור.

אבל זה מהפנט מידי

אני פשוט לא מסוגלת.