love is love

שלום לכולכם, קוראים וקוראות יקרים ויקרות,

היום יש לי פוסט קצת מוזר.

איך אתם שואלים?

ובכן, אני רוצה לדבר על הרבה מאוד נושאים בבת אחת, שאין להם קשר אחד לשני.

אז מה שאני הולכת לעשות זה לחלק את הנושאים לפסקאות, ככה שאני אוכל לשפוך את הלב על הרבה נושאים בלי לדאוג שאנשים לא יבינו למה אני קופצת מנושא לנושא כל כך הרבה.

אז היא זה מגיע, הפסקה הראשונה:

אני... שמחה?

כן, זה נראה כך בהחלט, אבל זה פשוט מוזר מידי.

כשמסתכלים על זה מהצד, לא הרבה השתנה, אולי כלום בעצם, אבל עדיין יש הרגשה של משהו שונה, חדש.

אני לא בטוחה מזה, אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת בכלל, אבל זו הרגשה נחמדה, להרגיש שמח אחרי כל כך הרבה זמן.

על בכלל הייתי עצובה?

אני לא זוכרת...

זה בכלל משנה?

אני מניחה שלא.. לא, זה לא משנה.

הוא פשוט גורם לי להרגיש שמחה, אני לא בטוחה איך, אבל אני צריכה לדעת מה הסוד שלו.

אני מודה, החששות שלי עוד לא עברו, בכל זאת, הוא גדול ממני בהרבה, אבל אני מתעלמת מזה ככל שאני יכולה.

לפעמים זה אפילו עובד.

אני אוהבת ספרים, תמיד אהבתי.

אני לא אוהבת רומנים כל כך, אני מעדיפה ספרי פנטזיה.

אבל כשאני מוצאת ספר שאני אוהבת, כל העולם הולך לעזעזל.

חלק מהאנשים הקרובים אליי שונאים כשאני מוצאת ספר שאני אוהבת, זה גורם לי להיות הרבה יותר מרוחקת, ופחות עצמי.

אני מתחילה להתנהג יותר ויותר כמו הדמות שהכי התחברתי אליה בספר, ובראש שלי אני שומעת כל מה שאני עושה בסגנון ספרים, משהו כמו "הלכתי לחדרי, נותנת לפרחים על הקיר למלא אותי באופטימיות האופיינית לי, בזמן שאני מתארגנת לבית הספר.." כל זה בראש שלי, לפעמים זה יכול לשגע אותי.

אבל אני ממש שונאת כשאין לי ספר בידיים, אני מרגישה חשופה, וריקה מתוכן.

אני תמיד חייבת להחזיק משהו בידיים שלי, לא משנה מה.

זה איזשהו סוג של חוסר ביטחון, אני מניחה, אבל אני תמיד חייבת שיהיה לי משהו להתעסק בו, אחרת אני מרגישה לא בנוח, ואני נראית עוד יותר מרוחקת.

זה היה כמה מהדברים שחשבתי עליהם השבוע, וחלק מהשריטות שלי.

ואם כבר מדברים על שריטות, אני אשמח לשמוע על שלכם, כפרוייקט קטן משל עצמי.

ואם נכתוב את זה בפונט גדול כדי שכולם יראו:

מהי השריטה שלכם?

אוקיי הגר, לנשום עמוק, נשימות ארוכות ומרגיעות, לאט לאט... כן, ככה!

יופי, עכשיו כשיש לי את הריכוז של עצמי אנחנו יכולות להסביר אחת לשניה מה קרה בדיוק ביומיים האחרונים.

הגר א': טוב, אני זוכרת גנזי רגיל לגמרי, ואז איזושהי תפנית מפתיעה!

הגר ב': נכון! דיברת עם זיו... ואז... סיפרת לו על הקראש הסודי! למה עשית את זה?!

הגר א: זה באמת הזמן להכנס לקטנות?

הגר ב': טוב, צודקת, מה עוד את זוכרת?

הגר א': הוא ניסה להוציא ממני מי זה, ו...

הגר ב': ו..?

הגר א': סיפרתי לו.

הגר ב': מה?! חתיכת מטומטמת! סיפרת לזיו שהוא הקראש הסודי שלך?!

הגר א': זה לא כל כך נורא כמו שזה נשמע!

הגר ב': לא דיברנו על זה כבר? אם את מגלה לו הכל יהרס! גם אם הוא ירצה...

הגר א': הוא רצה.

הגר ב':את לא נותנת לי לסיים! גם אם הוא ירצה אתם/אנחנו לא יכולות להיות איתו! זוכרת? חברה הכי טובה מסויימת? פרידה כואבת מסויימת? מוח מסויים יש לך?!

הגר א': אני אומרת לך שזה לא כמו שזה נשמע!! את מוכנה להקשיב לי לרגע?!

הגר ב': -

הגר א': תודה. טוב, אז הוא רצה, כמובן שהוא היה צריך לדבר עם ינאי קודם, ואיכשהו הספיק להתקשר לאשחר, ושניהם החליטו פה אחד שזה רעיון טוב!

הגר ב': אבל..!

הגר א': אמרת שתקשיבי!

הגר ב': *אנחה* תמשיכי...

הגר א': בכל מקרה, על הדרך דיברתי עם סאם, כמובן שהוא הסכים איתי וניפרדנו כידידים, היתה שיחה נחמדה למען האמת...

הגר ב': את מוכנה להיצמד לסיפור?

הגר א': אה! כן! סליחה! טוב, אז זיו חזר לספר לי את הבשורות הטובות, ודיברנו, ובהינו אחד בשניה, ו...

הגר ב': ו..?

הגר א': התנשקנו!

הגר ב': הללויה!

הגר א': רגע, עוד לא סיימתי. חזרנו לכולם, והקהילה כקהילה טובה גילתה והעבירה את השמועה ותוך 5 דקות כולם ידעו. אז נחשי מה תומר עשה כשהוא גילה?

הגר ב': לקח מחבט ויצא לעבודה?

הגר א': משהו כזה... אם לצרוח על זיו שהוא לא יותר טוב מרון נחשב מחבט...

הגר ב': WTF?!

הגר א': בהחלט... בכל מקרה, נטע בכתה, אמרה שהיא לא כועסת, היא דואגת, ושטויות כאלה ואחרות...

הגר ב': שטויות?

הגר א': שטויות! וככה אנחנו מגיעות ליום השני, בו סנה לקחה אותי לסושי!

הגר ב': היה טעים?

הגר א': אנחנו חולקות את אותה בטן...

הגר ב': כן, אבל כמו שאני מכירה אותך בטח גמרת לי הכל!

הגר א': אולי די? אני מנסה לספר סיפור ואת חופרת!

הגר ב': אני רק אומרת שיכולת להשאיר לי קצת...

הגר א': הגר!

הגר ב': טוב...

הגר א': תודה. אז ככה, סנה לקחה אותי לסושי, כי היא רצתה לדבר איתי על נטע. מסתבר שכל מה שנטע אמרה על זיו היה שקר וכזב! כנראה נהנתה מהצומי שהיא קיבלה פעם שעברה ונדלקה על זה...

הגר ב': היא עברה הטרדה מינית!

הגר א': זה אומר שהיא קדושה מעונה?! תעשי לי טובה, הבחורה הזאת תעשה הכל בשביל צומי, אפילו את יודעת את זה...

הגר ב': יש בזה משהו...

הגר א': בכל מקרה, כמו שחשדנו, היא שיקרה, על הרבה דברים. ו...

הגר ב': ו, ו, ו, נמאס מה-ו... הארוכים האלה! פשוט תגידי את זה!

הגר א': מעיפים אותה מהקהילה!

הגר ב': *דמיינו את הלסת שלי מגיעה לרצפה, עוברת אותה, נכנסת באדמה ומגיעה לסין*

הגר א': את בסדר?!

הגר ב': *מחזירה את הלסת* כן, כן, אבל למה? בגלל כמה שקרים?

הגר א': זיו הוא הסיור, והיא התייחסה לזה כמו הטרדה מינית, דבר שמעולם לא קרה...

הגר ב': כן, אבל זה לא קצת מוגזם?!

הגר א': אני לא יודעת... בכל מקרה לא נוכל לעשות כלום, הבעיה שלי היא תומר..

הגר ב': מה איתו?

הגר א': בעיקרון התיכנון המקורי היה לשחרר את תומר מנטע קודם, לגרום לו להבין שהיא שיקרה ואז להעיף אותה, אבל הם רוצים לעשות את זה בלי הקטע עם תומר, מה שיגרום לו להאחז בנטע יותר חזק ולהתעוור יותר מהשקרים שלה...

הגר ב': בעיה קשה...

הגר א': קשה בהחלט...

הגר ב': אז מה עושים?

הגר א': כלום. הולכים לעשות שיעורי בית כי המורה להיסטוריה עומדת להרוג אותך בידיים חשופות.

הגר ב': אותי? למה לא אותך?

הגר א': כי את החכמה מבנינו, את זאת שעושה את המבחנים.

הגר ב': זה לא פייר.

הגר א': מה אכפת לי? אנחנו משעממות את הקוראים!

אלו היו אני ועצמי, מדברות על היומיים האחרונים, כי הם היו מבלבלים מידי בשביל שאני אדבר על זה לבד... מקווה שנהנתם, או שהבנתם משהו, אני בקושי...

אוהבות,

הגר א' וב' כאחד!

פורים שמח לכל קוראיי הנאמנים (וגם אלה שעברו פה בטעות)!

מה שלומכם?

מה נשמע?

מה קורה?

איך עבר עליכם חג הפורים שבדיוק התמשמש ובא?

אה! נפלא!

ואיך הוא עבר עלי אתם שואלים?

ובכן, קודם כל נחמד ששאלתם, ושנית כפי שאתם שמים לב מצב רוחי בעננים!

פורים הוא אחד מהחגים האהובים עלי ביותר!

למה אתם שואלים?

טוב, זה לא בגלל החופש, לא בגלל משלוח המנות ואפילו לא בגלל התחפושת המושקעת שיש לי כל שנה!

לא ולא!

זה בגלל תחפושות של אנשים אחרים.

מלבד מצעד הזונות הנשי שצועד ברחוב הראשי כל שנה, וכל שנה יותר קצר וצמוד,

ומלבד מצעד הזונות הגברי שצועד לו ברביעיות של ארנבוני פלייבוי לפעמים אף פעמיים בשנה,

אני אוהבת את התחפושות שיוצרו בבית, יענו האום מייד.

אני חילקתי אנשים מתחפשים לכמה סוגים:

אצל הגברים זה פשוט, או חסר חולצה עם חצאית טוטו ואוזני ארנב, או תחפושת מושקעת, אבל חייב להיות מצחיק.

אצל הנשים זה יותר מסובך:

יש את התחפושות הקנויות, הקרואות בשמם התנכ"י, זונות.

יש את התחפושות האום מייד, המנסות לחקות בצורה יותר בוטה את הזונות לעיל.

ויש את ההאום מייד המושקעות, היפות, המוצלחות, אלה שאתה מסתכל עליהם ופשוט לא מבין איך קצת דבק והרבה ספוג יוצרים דבר כזה.

לדוגמה, אצלנו בבית הספר ניצחו בתחרות תחפושות וקיבלו שובר לסטימצקי, שלוש בנות חמודות, שהתחפשו לכדורים של הלוטו.

מכיוון שלא רואים פרצופים החלטתי להראות את התמונה שלהן:

אתם רואים? זו השקעה! לשים על עצמך חצי פיסת בד אדומה ולקרוא לזה כיפה אדומה זה לא השקעה, זו חשפנות.

היו עוד הרבה אנשים שהתחפשו מושקע, אבל אני לא אוכל לשים את התמונות פה מפעט מקום, זמן, וראית פרצופים.

בכל מקרה, זה היה פורים שלי, הצד השמח והקצת פחות.

תהנו מהחופשה, תאכלו הרבה אוזני המן ותרעשרשו ברעשנים ככל יכולתכם!

שלכם לתמיד,

הגר.