אהבתי נערה- מאת קפקא
אהבתי נערה, וגם היא אהבה אותי, אבל נאלצתי לעזוב אותה.
למה?
איני יודע. דומה היה כאילו היא מוקפת מעגל של חמושים שמכוונים את חניתותיהם כלפי חוץ. בכל פעם שהתקרבתי, נתקלתי בחודי החניתות, נפצעתי ונאלצתי לסגת. סבלתי מאוד.
הנערה לא היתה אשמה בזה?
נדמה לי שלא, בעצם, אני יודע שלא. ההשוואה הקודמת לא היתה שלמה, גם אני הייתי מוקף חמושים, שכיוונו את חניתותיהם כלפי פנים, כלומר אלי. כשנדחקתי לגשת אל הנערה נלכדתי תחילה בין החניתות של החמושים שלי וכבר פה לא הצלחתי להתקדם. אולי אפילו לא הגעתי כלל אל החמושים של הנערה, ואם אמנם הגעתי, כי אז כבר שתתי דם מן החניתות שלי והייתי מחוסר הכרה.
האם נשארה הנערה לבדה?
לא, אחֵר הצליח להידחק ולגשת אליה, בקלות ובלי מכשול, ואני, תשוש ממאמצי, צפיתי בהם בשוויון נפש, כאילו הייתי האוויר שהם הגישו דרכו את פניהם זה לזה לנשיקה הראשונה.
היום בספרות ניתחנו את הסיפור הזה..... יופי באמת, בדיוק בזמן היא הביאה לנו אותו... בדיוק בזמן לזרוע לי מלח על הפצעים..... אחרי שאני וחבר (לשעבר) שלי נפרדנו.... ועכשיו אני מאשימה את עצמי בהכל... בכל מה שקרה....
לא רק שנפרדנו, גם יש לו עכשיו מישהי אחרת.... כוסאמק..!!! רק לי זה יכול לקרות!!
טוב, נשימה עמוקה.... הכל בסדר...... החיים יפים...... להמשיך הלאה.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
