אני אוהבת ערבי חג, את המהות שלהם. אני לא אוהבת איך שהם מתנהלים בבית.

אף אחד לא באמת חושב על זה כערב חג, אלא כעוד דבר ברשימה.

אין הבדל מהשיגרה אותן הצעקות והריבים שיכולים להוציא כל אדם שפוי מהדעת.

אין לי כוח לזה. דיי! אוף. נמשיך ונשתוק. כי אם מישהו מגיב כאן הוא מקבל הכל מהכל.

אפילו אוכל טעים אין הפעם.

חחח סוכה אין כי הם מכרו אותה, משפחה מורחבת אין כי הם מבוגרים מידי וקמצנים מידי.

אווירה טובה אין כי גם אותה הם כבר הספיקו להעכיר, טוב לפחות אני עדיין כאן.

חחח כמה שדימוי עצמי וביטחון משנה מצברוח.

אשכרה רקדתי כמו שאני רוצה, בלי מעצורים, מול רבע מהחניכות שלי וההורים שלהם כשכולם עם מצלמות שלופות.

לא נזכיר את זה שחצי מהתנועות היו קצת זנותיות.

זה היה מתוך התפקיד, זה היה מוכרח.

חחחחחחחחחחחחחחחח היה כיף, אפילו מאוד כיף.

לחשוב שהתחלתי להנות אחרי שהסתכלתי במראה וראיתי שאני לא נראת כל כך זוועה כמו שחשבתי.

אנשים בטוחים שאני עושה את זה לצומי, תתפלאו.. אני לא. אני כל כך לא. אני מאמינה בזה, ונהנת לפעמים לצאת מזה..

נראה לי שאני אאמץ את יום כיפור.

הוא באמת הביא לי שינוי.