חיפשתי את הרצון הרבה זמן. הוא עלה. אבל האמצעים נעלמו.

עם כמה שהכוונה שלי ספציפית וגשמית, זה מרחיק גם לכת.

אנונימיות אני כבר לא חושבת שקיימת. ולרדוף אחרי ניגודים כבר נמאס.

נסתפק בזה ונמשיך. מי יודע מה צופן בעתיד.

כמה שטותי ומתיימר מה שכתבתי פה, ואני ממשיכה באותו הקו.

אני בטוחה שלכשאביט לאחור אני אצחק על הפטאתיות הזו יותר מעל כל השאר.

אבל, מה רע?

מה טוב?

אני כבר רוצה להתחיל במקום חדש,

אני מתה להתחיל, לחתום, שהכל כבר יהיה וודאי.

עוד חודשיים וחצי