איכשהו תמיד מתקדמים. תמיד. בלי שליטה. הזמן זז מעצמו.

לנצל כל רגע? אני חייבת להודות שהרבה יותר כיף להתייחס אליו כאילו הוא לא זז לרגע.

לבזבז אותו על כלום. 

חופש ארוך, חופש ארוך של שום דבר וחוסר מעש. הלוואי ואחד כזה היה מגיע. בנתיים אני כאן. לומדת, עדיין.

בגרות ביום שחוזרים,מחר מבחן, עייפות ורצון פשוט לשפך על הרצפה, להיתמך במישהו. אין לי כוחות. תנו לי לישון. תנו לי לנוח.