כשכותבים בכותרת הבלוג איזו כותרת שיכולה להרתיח אנשים, פתאום הכמות צפיות ותגובות עולה.

קראתי כמה פוסטים אחורה וקלטתי כמה אני נקראת סתומה בבלוג.

וכן, אני משתמשת בהרבה "מילים בוטות" ולא נאותות אבל זה הבלוג שלי, אני אכתוב כאן מה שאני רוצה.

זאת המטרה שלו בעצם.

אוף, בגלל השיעורים אני לא הולכת למימונה ולמסיבת הפתעה של חברה. 

למה להעמיס סתם? למה לתת הרבה שיעורים?! למה?

אני חייבת להודות, שלא התגעגעתי במיוחד לבית הספר.

טוב, עבודה באומנות מאחורי, הרבה שיעורים ועוד כמה עבודות.

נשארו עוד כמה.

זה די עלוב להסתכל אחורה על שנה שעברה, להיזכר על הסבל מבחינה חברתית ועל ההישגים מבחינה לימודית.

להיזכר כמה אפשרויות פספסתי ולהיזכר שעכשיו הם לא כאן כי בית הספר רואה בך רק ילד עם מגמות, לא את אותו ילד שהיית שנה שעברה, בלי מגמות אבל עם הרבה סקרנות ורצות לתרום ולדעת.

זה חבל.