תמיד כיף לקבל חוסר יחס מטורף מהסביבה,

לשאוב כוח חדש מחניכים של אחרים,

ולאבד את הכוח לגמרי כשהחניכים שלך מגיעים.

כי כיף לגלות שהבחירות שלך מעוותות,

כיף לדעת שאתה לא נהנה במה שאתה אמור לההנות.

כיף לדעת שתוך כדי שאתה מנסה להציל את מה שנשאר, אתה מאבד את כל השאר.

זה כל כך כיף.

תמיד כיף לדעת- שאתה לא יודע להתנסח,

שאתה בסוף רשימת ההמתנה,

שאתה לא מספיק טוב לשום פרויקט,

שהדבר היחידי שאתה טוב בו הוא להתגרע.

זה נורא כיף כשאתה מבין שלכולם נמאס ממך,

כשאתה מבין שבטוחים שאתה אדם אחר לגמרי,

שאתה לא יכול באמת להיות עצמך.

זה פשוט כל כך כיף!

שווה לכם לנסות פעם.

זה כל כך כיף לקבל מטלה במגמת אומנות של לצייר יד, ולעבוד על יד מסכנה שיעור שלם של שעה וצי ולגלות שהיא נראת כמו מחשב מחורבן ואז פשוט להתחיל לקשקש על הכל, לסיים פחם שלם על קישקוש, לצאת מהכיתה ולא להפסיק לדפוק את היד בשולחן, עד שהיא כבר אדומה וכואבת. לקבל את התגובות האלה של " מה את רוצה ממני?" תפסיקי כבר, זה מעצבן" "לא משעמם לך?" או פשוט איזה התעלמות אלגנטית.

זה פשוט כל כך כיף, להבין שאתה לא מתאים לשום פרויקט,

אתה טוב בפיסיקה- אבל מה לעשות שאתה לא באתגר, אז יסננו אותך לפרויקטים האלה, אבל ישכחו ששנה שעברה הייתי המצטיינת של האתגר. המורים יתנהגו אלי כאילו אני מפגרת וישאלו בתהיה מה עבר לי בראש. לקבל פידבק ממורים- למה אין לך ביטחון בעצמך? כשאת יודעת שפשוט, את לא מוצלחת- משום בחינה. 

נורא כיף לקבל ציונים, להרגיש איתם סוף כל סוף טוב, כאילו כבר נרפאתי מהתחרותיות, ואז לשמוע על מישהו שקיבל בנקודה יותר ממני ולהתעצבן על עצמי, ולכעוס. אבל לדעת שאני מדד ההצלחה של הילדים בכיתה.

כיף שלעולם א מתקשרים אליך להודיע אם עברת את שלב הסינון האחרון אפילו אחרי שהפרויקט כבר נגמר.

להרגיש שיבחרו דווקא בבלונדינית עם העיניים הכחולות שמשקיעה יותר בהופעה שלה מאשר אותי, שמה לעשות, אני לא מקל ואני לא יפה.

כמה כיף להרגיש שאתה כישלון- בלי באמת לדעת את זה. פשוט- להרגיש את זה כל כך עמוק.

זה פשוט

כיף!

בואו, תנסו..

לא תתאכזבו.