1. ראיתי היום איזה סרט אידיוטי. אשתו השניה של הגיבור ישבה עם ילדיו וצפתה בו בטלויזיה. "זה, אבא שלכם, היתם מאמינים?!" היא אמרה בהתפעלות אין קץ. חשבתי- אני כבר לא הייתי מסוגלת להגיד את זה על אקסי, לילדי או לכל אדם אחר, שנים. בטח לא בחיוב. אהובתו החדשה בטוח מסוגלת. יש יתרון, גם בסיטואציה הזו ואולי בעיקר- שהם ישמעו מישהי שבאמת מתלהבת מאבא שלהם. 

2. אחרי חודש שהוא לא היה, הם היו אצלו סופ"ש. הכנתי לי המון תכניות, כי פחדתי מהלבד. את רוב השבת ביליתי בכייף בשקט שלי בבית. נחתי ונהנתי מהלבד. גדלים. יש בזה משהו, לא?

3. פגשתי מישהו בעבודה. הוא עניין אותי גם ברמה האישית. לא עשיתי כלום, אבל הסתקרנתי. מי היה מאמין

4. אני מתחילה לראות את רשת הקורים שגרמה לי ליפול. מתחילה להבין איך הגעתי לחרא הזה. זה גורם לי להרגיש יותר מוגנת.

5. בקשתי מחבר לעזור לי במישור המיקצועי, מין תהליך אימון שכזה, אני נעזרת גם בטיפול ההזוי וגם באיזה יעוץ נוסף- מטפלת בכל זוית שאני יכולה להעלות על הדעת ונידמה לי שזה מתחיל לעבוד- יש לי כבר הצעה לפרויקט נוסף בתשלום ואני גם מרגישה שאני מתחילה לחזור לעצמי אישית, וללכת יותר זקוף. הייתי בפגישה "חשובה" ותיפקדתי כמו פעם. תחיית המתים.

6. אחרי שקראתי את הכתבות על קצב, נדמה לי שהוא ממש דומה לאקסי בתפיסת המציאות שלו. צרת רבים נחמת טיפשים אבל כבל פעם שאקסי שוטף אותי עם השטויות שלו אני חושבת לעצמי "קצב" מחייכת וממשיכה. לי זה עוזר

שבוע טוב.