יומנה של נערה

אני קוראת ספר, אני אוהבת אותו. אני לא מצליחה להפסיק לקרוא, אני נשארת ערה עד שאני נרדמת בזמן הקריאה וקמה בבוקר מחובקת עם הספר. כן, גם זה קורה.

בזמן הקריאה, אני מדמיינת הכל בראש, לא בפרטים הכי קטנים, אבל את התמונה הכללית, את הבתים, הדמויות, הבעות הפנים, הכל אני מתארת לעצמי בראש וחושבת כמה טוב היה אם היה גם סרט. הייתי רואה את פרי דימיוני, אבל זה לא תמיד ככה. 

כ"כ הרבה ספרים מבוימים לסרטים עכשיו, שכבר כמעט כל ספר שני הופך לסרט, כמובן שלא את כולם גם קראתי וגם ראיתי אבל את היותר מצליחים והיותר מפורסמים, כמובן שכן.

ניקח את הארי פוטר. מהעיבוד של הספר לסרט, דווקא שמחתי. לא אושר מוחלט, אבל שמחה. כמובן תלוי איזה סרט. היו כמה סרטים שהם פיספסו והשמיטו המון, אבל בסרט ה7, הם התעלו על עצמם מעל ומעבר וסלחתי להם על הכל (במיוחד על הסרט הרביעי או השלישי בו השמיטו המון קטעים. ממש המון וכעסתי. מאוד). אבל בסרט האחרון, בגלל שזה הסרט האחרון, הכל היה מושלם! ובכללי, לאורך כל הסדרה, הדברים החשובים, הכל היה כמו שדיימנתי, הארי פוטר הוא בדיוק כמו בספר כנ"ל גם רון והרמיוני. בקיצור, כל הדברים היותר חשובים מאוד דומים למתואר בספר.

גם בדימדומים לא התאכזבתי קשות. היו פה ושם אכזבות קטנות, אבל אי אפשר לעשות את זה לחלוטין כמו בספר, מסכימה.

לעומת זאת, "נערה עם קעקוע הדרקון" הייתה אכזבה כ"כ גדולה שעדיין עצוב לי עד כמה שהרסו לי את הספר המדהים והנפלא הזה. את הספר התחלתי בתחילת החופש, בהתחלה היה יותר מידי מידע עד כדי כך שטבעתי באוקיינוס של הפרטים האלו אבל אז החל הסיפור האמיתי ונשאבתי לתוכו כמו לחור שחור ולא יכולתי להפסיק. את הספר השני בסדרה התחלתי, אבל גם, אני בהתחלה ועדיין לא נשאבתי לתוכו. האמת, אני לא יודעת איך אפשר לשחזר את ההצלחה של הסיפור של הספר הראשון, אבל נעזוב את זה, זה לא הנושא.

אתמול הגיע הגאולה, והסרט היה בטלויזיה. שמתי על הקלטה עוד בצהריים למקרה שאני אשכח (איזה כיף שיש יס מקס, זה פשוט אושר!), אבל לא שכחתי וב22:00 הייתי מול הטלויזיה מחכה לראות את פרי דיומיוני (או לפחות חלק ממנו) בסרט. אוי כמה שהתאכזבתי. נתחיל מהעובדה שמיכאל, העיתונאי הראשי, ממש לא כמו שדיימנתי. הוא זקן יותר מידי ואני דיימנתי אותו עם שיער יותר בהיר ויותר שרירי. 

ליסבת סלאנדר, מתוארת בספר כמישהי שנראית לא יותר מילדה בת 12, ממש מקל. כמה שזה לא נראה בסרט! היא לבושה בצורה מאוד דומה למתואר, ומתנהגת דיי דומה, אבל הגובה שלה והחזות הכללית שלה נראית לגמריי שונה. היא נראית בת 24. בחורה רזה עם ציצי נורא קטן, אבל בחורה בת 24. לא תיתנו לה פה פחות מ20 זה בטוח. 

בנוסף לזה, כל הסרט היה כמו הבזקים מהספר, זה היה הרבה יותר מידי מהיר. אפשר היה להאריך את זה בחצי שעה והיינו מקבלים סרט הרבה יותר דומה. אבל לא. ואני שואלת למה? למה? מי שהיה רוצה לראות היה רואה גם אם זה היה חצי שעה יותר. אם לא זה אז לפחות את הדמויות הראשויות שמככבות לאורך כל הסרט הייתם יכולים לעשות יותר דומים.

התאכזבתי קשות. הלכתי לישון בלי חיוך ועוד נרדמתי במהלך הסרט! כשבמהלך הקריאה זה לא קרה אפילו פעם אחת. וקראתי לא מעט לפני השינה, אחרי ימים קשים ומעייפים.

חבר שלי לעומת זאת מאוד אהב אותו, כמובן שזה קשור לעבודה שהוא לא קרא את הספר ולעובדה שהעלילה עדיין מעולה. 

אחרי החוויה הזו, אמרתי לחבר שלי "זהו זה! החלטתי ללמוד קולנוע! אני אראה לך ולכל העולם איך באמת מחיים ספר לתחייה!"

עכשיו, אני חושבת שאני לא אבזבז את המוח שלי על למידת קולנוע, חלילה, אני לא מזלזלת בזה, מה גם שאני לא יצרתית מספיק, אז החלטתי שבעתיד, אני אפיק סרט שמבוסס על ספר. אבל אני אדאג לזה, שהכל יהיה בדיוק כמו שדמיינתי, ושכשאני אצפה בו, זה היה כמו לצפות בספר בתוך המוח שלי. כמה אני רוצה שהרגע הזה יגיע.

תהנו מהמוצ"ש האחרון של החופש, ולבוגרים שבנינו, מהמוצ"ש האחרון של אוגוסט