בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

וכי תעזו קחת מילותי ממני? 

נסו! קדימה! אני מזמן כבר מוכנה. 

כמו פסנתרן אשר כרת כפות ידיו 

בזמן התו האחרון בנגינה. 

ארגו אלפיים כרצונכם שנים ונצח 

קראו מילות לטינית בספרים קשים 

הן לזמן את השטן כל מטומטם יכול 

בדקלומים וצרור סמלים מטופשים. 

הסתערו בכוונות של רצח 

על אלה שלא שם, אך שם יותר מכם 

בנוכחות יפה ואלגנטית 

ובקיום מוסתר ומתחכם. 

ובעודי קרבה אל הפינאלה 

ומנסרת עצמות בכוח 

ומוציאה נוזלים מכלוב חזי 

שלא יפריעו בסיום דרמטי 

אדקור אתכם בקצה גבעול של פרח 

בעט שכבר כתב הרבה פואמות 

נסו אותי, חלאות, שרצי גן עדן! 

נסו לקחת מילותי ממני. 

אתמול ניסיתי להפוך נקמה 

לשיר אהבה בחרוזים עמומים 

שמדבר על שקיעה בערב חורף 

על עצים שחורים ושמיים כתומים. 

אתמול ניסיתי לדבר ביומרנות

על קירות צהובים בבית לבן 

עם אנשים יפים בתוך הבית 

על התקדמות האנושות לאורך זמן. 

ואתמול דיברתי על נקמה כמה דקות 

ועל התקדמות האנושות כמה דקות 

ועל שקיעת חמה בערב חורף 

דיברתי עוד כמה דקות. 

אחר כך מצאתי מצלמה אוטומאטית 

בלי כיוון צמצם, או מהירות חשיפה

ובגלל שלא היו בה סוללות 

אף תמונה בה לא יצאה לי יפה. 

ואז אמרתי לילה טוב לסילבר 

או שמא אמרתי את זה ממש עכשיו 

סילבר, כך או כך, לא ענה לי 

סילבר גם ככה יצור ממוחשב. 

וכשהייתי קטנה נפצעתי ברגל 

עד עכשיו אינני יודעת ממה

וכשהייתי גדולה יצאתי החוצה 

ואחר כך זחלתי בשקט פנימה. 

רעיון מצוין. שמחה, שמחה, שמחה

(אני מאושרת אז אני כותבת פוסטים קצרים וחסרי כל פואנטה) 

הייתי צריכה לכתוב את זה כאן כי לא היה לי מקום אחר לכתוב את זה בו. 

אבל איך אנשים מצפים ממני להרגיש טוב עם מי שאני, אחרי שמאכילים אותי כל הזמן בזה שמה שחשוב באישה זה איך שהיא נראית, ובתור התחלה - שיזהו שהיא אישה? אני לא לסבית ולא טרנס - לא שיש לי בעיה עם אנשים שהםן כן, להיפך - פשוט נולדתי כסטרייטית סיסג'נדרית ואנשים לא מצליחים להבין את זה, כשהם אומרים דברים כמו "את לסבית. תאמיני לי שאת לסבית. אני יודע יותר ממך" (מילים מדויקות שנאמרו) וכשאני מחשיבה יום למוצלח אם יותר מחצי מהאנשים שפגשתי הבינו שאני בת. 

שלא תבינו לא נכון, אני ההיפך מחסרת ביטחון. למעשה, רוב האנשים שמכירים אותי או שקוראים את הבלוג יגידו שאני שחצנית. אני מעריכה את עצמי על הדברים שהשגתי, קטנים ככל שיהיו, כי כשאני מגיעה להישגים מגיע לי להעריך את עצמי. אני פשוט לא יפה, ומנסה לחיות עם זה. 

אני יודעת שזו לא אשמתם של האנשים שאני פוגשת, שהם שואלים אם אני בן או בת או מתייחסים אלי אוטומאטית כאל בן. זו מתחילה להיות אשמתם כשהם מתחילים לחפור לי על כמה שאני צריכה יותר להשקיע בעצמי כי "יש לי כל כך הרבה פוטנציאל", אבל זה כבר נושא לפוסט אחר. אני רק אומרת שזה פוגע בי, זו לא אשמתו של אף אחד והלוואי שזה לא היה ככה. 

אצל ברווזים אין את השיט הזה כי הם ברווזים.