בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

מי שייך יותר ללילה, ההולכת מעגל?

הצועקת, הנובחת בקולות של ינשופים

קריאתם כבכי ילד הנשמעת ממעל

עיניהם - עיני טורף נבלח כנצוץ הכוכבים.

מי שייך יותר ללילה - והלילה, אן שייך?

את רואה מראת אופנוע משקפת חשכה

וסולייה דקה כבדה מטל ועפר לח

וקול זמזום - או שמא צעד? את לא בטוחה.

המבט שעד לרגע עוד ננעץ בגבעולים

פוגש פתע בעיניו של הלך זר על המשעול

את נרגעת. הן לבטח מדובר בבעלים

של האופנוע, של הצעד, של הפחד, של הקול.

אך כשהד פסיעות רגליו גובר בקצב מקוטע

ספק קל נועץ ציפורן בדיוק עדין, אכזר

ובצעדים קלים כליל, בתחינה שקטה

את תוהה - אמשיך קדימה, אל הדרך של הזר?

או אסוב, אחזור השבילה, אתרחק מהזירה?

אז הערב משתתק זולת קולות נשימתך.

ועוד רגע, את חוששת, יתרחש דבר נורא

ואת רצה אל האור ואל הקול ואל ביתך.

מי שייך יותר ללילה? השדה עם האופנוע

הביתך הוא מקדימה, ההולכת מעגל?

או של הוא המתקדם, הולך לאט, הולך קטוע