בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

היום הייתי במסיכסף אצל קאסל. אחרי זה אני ומאלפוי הלכנו לכיוון הבית, ועברנו בדרך ליד חנות יוגורט אז היא קנתה לי את היוגורט הראשון שלי (שהוא לא פרוזן יוגורט) וזה היה קצת כמו בסרטים, אבל גם קצת לא. לקח קצת זמן עד שהצלחתי להפסיק לחשוב על זה ופשוט ליהנות, כי אין ספק שזה היה נהדר. אבל זה גם היה מבלבל כי הייתי בטוחה עד עכשיו שאני אוהבת רק פרוזן יוגורט ואני לא יודעת איך להגיד את זה למשפחה ולחברים וכו', לא יודעת איך הם יקבלו את זה. הרי יוגורט זה יקר. 

גם אני לא בטוחה אם באמת אהבתי את זה או שזה היה רק בגלל שמצופה ממני לאהוב את זה, מבחינה חברתית וכו'. אני יודעת שמה שמשנה זה רק ההעדפות האישיות שלי, וזה באמת היה לי טעים, אבל משהו בזה עדיין הרגיש מזויף - כאילו אני משקרת לגבי כמה אני אוהבת את זה. במיוחד אחרי שרוטב העוגיות נגמר. 

אבל בסופו של דבר זו היתה חוויה חיובית ואני שמחה שעברתי אותה עם מאלפוי. אף פעם לא חשבתי שזה יהיה ככה (אם לומר את האמת הייתי בטוחה שזה יקרה אחרי הצבא, או לפני גיל 16) אבל אני מניחה שככה דברים תמיד קורים, ובאמת הכי חשוב זה שנהניתי (ושמאלפוי גם נהנתה). אני גם יודעת שהיא לא תגרום לי להרגיש רע גם אם בסוף אחליט שאני בעצם כן אוהבת רק פרוזן יוגורט, כי היא כבר הוכיחה לא פעם שהיא תמיד תקבל את מי שאני. 

אני מתחילה לצעוד את צעדי הראשונים לעבר עולם המבוגרים.