בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

אני מרגישה שיש בי כל כך הרבה כעס על כלום ואין לי איך להוציא אותו וזה מתסכל! (לא קשור למורה לאנגלית. סתם כעס)

אז כן, אולי לא הייתי צריכה לספר לה על שגרת הכתיבה שלי, אבל כל המדריכים באינטרנט אומרים שצריך לספר לכמה שיותר אנשים וחוץ מזה, היתה משימת כתיבה של "מה עושה אותי מיוחדת" והיתה לי הרגשה שהיא לא תקבל "כלום" למרות שזה נכון. אז כתבתי על השגרה והיום היא אמרה את זה לכולם והם שכחו מיד אבל אני לא, כי זה היה מביך, גם כי אני לא רוצה שיותר מדי אנשים יידעו שאני כותבת וגם כי לא כתבתי כבר חודשים. 

היום הבנתי (שוב) שאני לא טובה באופן יוצא מגדר הרגיל בשום דבר אז חשבתי להרוג את עצמי, אבל אני עייפה מכדי לחשוב אז אולי זה לא רעיון טוב כמו שאני חושבת שזה כרגע. כנראה שלא. ביום חמישי מבחן בביולוגיה, ובגלל שאני פתטית אני משום מה ממש מצפה לזה. זאת אומרת, יותר מכל דבר אחר שקורה מסביב, אני ממש מצפה למבחן בביולוגיה. אולי כי זה הדבר היחיד שממשיך לעניין אותי יותר מהכל, כשכל דבר אחר מלהיב אותי במידה לא מבוטלת אך פחותה?

כמה מאלה שעקבו אחרי הבלוג שלי הסירו אותי מרשימת העוקבים ועד כמה שזה השפיע עלי באופן לא פרופורציונלי, אני ממש לא יכולה להאשים אותם :)