בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

מי ידע שמה שיצית את האש מחדש (טוב, ינסה. יזרה ניצוצות על ערימת גושי עץ בתקווה. גם אני מלאה בתקווה) יהיה הפוסט רידינג המטופש באנגלית, על סיפור שאפילו לא אהבתי? בטח שלא אני. אבל המילים using rich language and convincing details abour the place the person immigrated to and the experience he\she had המיסו לי את המוח מרוב עונג והתססיסו לי את הידיים בהשראה. לא שיש לי השראה אבל למי אכפת. המילים make the character seem real by including details that allow the reader to imagine him\her בכלל הרסו אותי ופוצצו לי את המרכז במוח שאחרי למילים כך שכל מה שנשאר זה קונפטי (זה דבר טוב). גם העובדה שאני ממש חייבת לכתוב את זה, כי זה לLOG ואין לי ברירה אחרת, ממש עזרה. אני צריכה יותר דרכים להכריח את עצמי לכתוב. 

אז ברור שהסיפור יוצא צולע. אבל למי אכפת שהסיפור יוצא צולע?