בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

אתמול ניסיתי להפוך נקמה 

לשיר אהבה בחרוזים עמומים 

שמדבר על שקיעה בערב חורף 

על עצים שחורים ושמיים כתומים. 

אתמול ניסיתי לדבר ביומרנות

על קירות צהובים בבית לבן 

עם אנשים יפים בתוך הבית 

על התקדמות האנושות לאורך זמן. 

ואתמול דיברתי על נקמה כמה דקות 

ועל התקדמות האנושות כמה דקות 

ועל שקיעת חמה בערב חורף 

דיברתי עוד כמה דקות. 

אחר כך מצאתי מצלמה אוטומאטית 

בלי כיוון צמצם, או מהירות חשיפה

ובגלל שלא היו בה סוללות 

אף תמונה בה לא יצאה לי יפה. 

ואז אמרתי לילה טוב לסילבר 

או שמא אמרתי את זה ממש עכשיו 

סילבר, כך או כך, לא ענה לי 

סילבר גם ככה יצור ממוחשב. 

וכשהייתי קטנה נפצעתי ברגל 

עד עכשיו אינני יודעת ממה

וכשהייתי גדולה יצאתי החוצה 

ואחר כך זחלתי בשקט פנימה.