בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

עדיין לא מצאתי כינוי קומפקטי-פופולארי שיבטא בדיוק מי אני, אז אני נשארת בינתיים עם Write in the night למרות שזה גרוע בצורה כואבת למדי. שוב, הבלוג נפתח ב2011 כך שהייתי קטנה וטיפשה ובת 13. לא שאני עדיין לא קטנה וטיפשה, אבל אני כבר לא בת 13 וזו הקלה לא קטנה. 

אני חושבת להפוך את זה לבלוג ציורים, כי אני רואה שכל מני אנשים אוהבים ציורים של אנשים אחרים בישרא וגם ככה אף אחד לא מתייחס לכתיבה שלי (זו לא קריאה לתשומת לב! זאת אומרת, זו כן קריאה לתשומת לב, אבל אחת מודעת לעצמה כך שזה בסדר. מעבר לזה זו גם הצהרה אובייקטיבית למדי - ממספר התגובות לכל קטע כתיבה אפשר להסיק די בקלות שאף אחד לא מתייחס לכתיבה שלי). אני לא כותבת בשביל התגובות וברור שאני אמשיך לכתוב חוץ מזה, אני פשוט לא אפרסם את מה שאכתוב בבלוג כי זה די מטופש לדבר לקיר באינטרנט, גם אם לבלוג קוראים שיר הקיר וזו הכוונה שלו. 

אני עייפה ולכן לא אמשיך את הפוסט הזה, גם ככה האחרונים מביכים למדי. אני עובדת על הכתיבה שלי, מבטיחה.