בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

"תמיד היה קל לי

לזכור חרוזים," 

אמרתי אני 

לגלגל בחצר

שרבץ מיותם. 

הוא הקשיב והנהן

או ניסה, לפחות

סוף כל סוף, הוא גלגל. 

"ואחרי שקראתי

סיפור או פזמון

יום, יומיים אחר כך 

גיליתי פתאום

כי אני מדקלמת

הזמר ההוא. 

זו היתה הפתעה."

הגלגל, כך נראה,

כבר הפסיק להקשיב

ופנה לעסוק

בעסקי גלגלים

שאני לא אבין. 

אז הלכתי משם 

אל החדר שלי

וכתבתי בבלוג

את הלחן הזה

בלעדי חרוזים.