בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

הצבע אט דוהה על בד ודף

האמנות כאש ללא עשן

וריח טרפנטין מזמן נדף

מחלונות חדרו של האמן. 

שיחות שלא נכתבו כבר אינן

המחמאות, התשבוחות והשקרים

למי אכפת מהאלמוות המופנם

שמוענק לרוב הציירים?

למי אכפת ממכחולים דקים וחומר

רעיונות מפושטים ועירומים

ממחשבות יפות שנרקחו ביוקר

אך במחירים מנטליים זעומים?

אז המשיכו לשרטט את האידיאה

בקו יפה, בעבודה נוגה

הרי זו עובדה שכל אחד יודע

שלמילים אין גבול, או תאריך תפוגה.