לכבוד זה שסיימתי היום את הלימודים מוקדם, החלטתי ללכת לארטא שליד דיזינגוף סנטר כדי לקנות עט לבן ועט שחור (אני לא יודעת מה קרה לעט השחור שקניתי, כנראה אבד). המוכרת הודיעה לי שאין עט לבן אלא רק טוש אקריליק יקר ועבה להחריד שלא יעזור לי, אז אחרי התלבטות של קצת יותר מרבע שעה החלטתי ללכת על עט שחור עבה באופן שערורייתי ומשהו שחשבתי שהיה עט-מכחול (אין לי מושג איך קוראים לזה. מהמגניבים האלה שמשתמשים בהם לקליגרפיה ואינקינג, נראה לי), שעלה חמישה עשר שקלים ואפילו לא טורח לעבוד, שלא לדבר על להיות עט-מכחול (אל תדברו איתי על לפתוח את זה ולבדוק שם. בארטא בדרך כלל אסור לעשות את זה כי הדברים שם עולים מיליוני שקלים), כך שיצא שבזבזתי עשרים וחצי שקלים מהוני הלא גדל על כלום.
אני לא מבינה מה האינטרס של ארטא למכור סחורה פגומה. כן, הם מרוויחים מזה בטווח הקצר, אבל זה לגמרי עושה חשק לא לקנות מהם יותר לעולם. ברור שאני אקנה מהם עוד הרבה כי אני לומדת בתלמה ילין ויש אצלם הכל, חוץ מעט לבן, וכי אין הרבה אלטרנטיבות כשזה נוגע למגוון גדול של ציוד לאמנות, אבל זה בהחלט יגרום לי לשקול טוב הרבה יותר את כל הקניות שלי אצלם בעתיד. בתור רשת שמסתמכת בעיקר על המוניטין והמגוון שלה כדי לעמוד בתחרות מול חנויות זולות יותר שלאו דווקא מתמקדות באמנות, הצעד הזה לא נראה לי נבון במיוחד מצדם, במיוחד בגלל שרוב הלקוחות שלהם הם תלמידי תיכון, סטודנטים או אמנים - לאף אחד מהם אין הרבה כסף, והמוצרים שם יקרים להפליא. רק האיכות שלהם אמורה לפצות על זה (כי אפשר להבין למה מוצרים של חברות מסוימות עולות יותר), בתנאי שהמוצרים שלהם עובדים.
אז כן, רומיתי. הידד! קניתי עט-מכחול בשווי חמישה עשר שקלים שלא עובד ואפילו לא עט מכחול. אני לא יודעת מה אעשה בפעם הבאה, אולי אלך לחנות אחרת. שמעתי שיש אחת שנותנת הנחות גדולות לתלמידים בתלמה, אשאל את התלמידים האחרים במגמה מחר ואלך כשיהיה לי כסף, שזה כנראה אף פעם.
אני מרגישה רע, יותר משהתקרית הזו יכולה להצדיק.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
