החיים שלי טובים כי אני נמצאת על סיפו של קו עלילה חדש שעומד להיות כיפי להפליא לכתיבה. המון טראומות ותכנים רגשיים ודיאלוגים נוקבים וגילויים מרעישים וטוויסטים ושדים מן העבר ודברים כאלה, זה עומד להיות ממתק אמיתי.
החלטתי לא להתחיל אותו היום כי טכנית לפי מספר העמודים אני כבר יכולה לסיים, אבל יש לי עוד את זה, עוד טוויסט, גילוי בקשר לכמה מהדמויות וסגירת המון קצוות שפתחתי (שלא לדבר על אירוע שיכול לקחת פרק שלם אבל אני לא יודעת על פני כמה אני אפרוש אותו כי הוא לא ממש תורם לעלילה). איך הוא יכול לתרום לעלילה? אוווו!!!!! תרומה לגילוי משמעותי!!!!! (ריבוי סימני הקריאה זה כי אני מתרגשת. אני אוהבת לחשוב במילים). זה מתאים כי הוא קרוב. חלקי הפאזל מצטרפים לאט לאט ועוד מעט תהיה לי תמונה שלמה.
מתי אפשר לדבר על אהבה? אני לא יודעת, ושוקלת להשמיט את הקטעים האלה או להפוך אותם למרומזים בלבד. מצד שני, זה יהפוך את זה לספר בלי רומן, גם אם חד צדדי (וחוץ מזה, אני צריכה עוד דילמות). היא לא יכולה להתוודות בסוף כי אז זה לא יתן לקוראים מספיק זמן לנתח את הדמות שלה ולראות למה היא בעצם מאוהבת בו, אבל זה לא יכול להיות לגמרי באמצע כי אז העניינים יהיו מביכים ביניהם עד ממש הסוף.
אני מסתכלת עכשיו בדפים שכתבתי כשהייתי צריכה לחשוב דרך לוח מחיק אבל אין לי לוח מחיק אז כתבתי עליהם בטוש פרמננט. על אחד מהם כתוב -
y - x -1 - 2 - x - x -x -3 - 4 - x - x - x
y=סרט
אני לא יודעת מה זה אומר. אבדוק
אני עדיין לא יודעת מה זה אומר, אבל אני גאה בחלק הזה -
. גם אשתו היתה בסצנה האחרונה, אבל היא לא
נראיתה כל כך שמחה כשאכלה את הגלידה בטעם לימון (שכולם קראו לה סורבה, אבל היא
נראיתה ממש כמו גלידה). אולי זה בגלל שהיא היתה צריכה לדאוג לבית ולילדים בזמן
שהוא בנה את הגלידרייה והוא בקושי דיבר איתה.
ואני לא יודעת למה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
